מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


פוריות > טיפולי פוריות

על הסכנות הטמונות בטיפולי פוריות

מאת: פרופסור דניאל זיידמן | פורסם: 14/8/2014
על הסכנות הטמונות בטיפולי פוריות

(צילום: fotolia)

האם התרופות שניתנות להשראת ביוץ גורמות לסרטן? האם יש יותר מומים מלידה בילודים לאחר טיפולי פריון? ותשובות לשאלות חשובות נוספות

אחת הסיבות לדאגה ביחס לבטיחות הטיפולים נובעת מהעובדה שניתן כיום להסיר את רוב המחסומים שהטבע הציב על רביית האדם. לדוגמא, לגברים שלא נמצא אצלם בכלל זרע בזרמה ניתן היה בעבר להציע רק טיפול עם תרומת זרע. כיום ניתן לאפשר לגברים אלה להיות אבות ביולוגיים בעזרת שאיבת זרע מהאשכים והזרקת תאי זרע בודדים לביציות (מיקרומניפולציה או ICSI). הטכנולוגיה החדשנית מביאה אומנם במקרה זה ברכה רבה לזוגות עם בעיה מסוג זה, אך יוצרת מצב בו גברים עם בעית זרע חמורה עלולים לעתים להעביר לצאצאיהם את ההפרעה הגנטית שגרמה להם להיות לא פוריים.

 
בעוד שחשוב שהמטופלים יהיו מיודעים היטב ביחס לסכנות שאכן קשורות לטיפולי פריון, חשוב לזכור שלמעלה מ-90% מהילדים שנולדים לאחר טיפולי פריון בריאים לחלוטין. בסקירה זו נציג את הידוע כיום באשר לבטיחותם של טיפולי הפריה חוץ גופית בטווח הארוך.
 
האם התרופות שניתנות להשראת ביוץ גורמות לסרטן?
 
התרופות שמשמשות לגרימת ביוץ מעלות את רמות הורמוני המין בגוף האישה ועל כן התעוררה שאלה בנוגע להשפעתם ארוכת הטווח על השכיחות של סרטן אברי הרביה, בייחוד סרטן השד וסרטן השחלות. מאחר ותרופות לגרימת ביוץ, כמו איקקלומין או פרגונל, ניתנות כבר עשרות שנים בישראל ובעולם, הרי שהצטבר בידינו ניסיון נרחב ביחס לאלפים רבים של נשים. סיכום של כלל המידע שהצטבר בעשרות מחקרים מעודד ומורה כי לא נמצא קשר חד- משמעי בין ארעות סרטן ושימוש בתרופות להשראת ביוץ.
 
האם יש יותר מומים מלידה בילודים לאחר טיפולי פריון?
 
הריונות שמושגים לאחר הפריה חוץ גופית נעזרים בשיטות מעבדה מתקדמות והדבר עורר חשש כי ההתערבות בתהליכי ההפריה עלול לפגום בעוברים ולהוביל לעליה בסיכון להיווצרות מומים בעובר. בניסיון לקבוע את שיעור המומים בילודים לאחר הפריה חוץ גופית, ובייחוד לאחר הפריה שנעשתה בסיוע מיקרומניפולציה (הזרקת זרע בודד לביצית, ICSI) נערכו בעולם מספר מחקרים שהגיעו לתוצאות מנוגדות. לדוגמא בקרב 134,985 ילדים שנולדו לאחר טיפולי הפריה בארה"ב בשנים 1996 ו-2000 נמצאו מומים מולדים חמורים רק ב-1.9% מהילדים, שיעור שאינו שונה משיעור המומים בכלל האוכלוסייה בארה"ב ובישראל. בעוד שממצאים מעודדים אלה נתמכים על ידי מרבית המחקרים מאירופה, הרי שבמחקר מאוסטרליה נמצא סיכון גבוה פי שנים למומים בילודים לאחר טיפולי הפריה.
 
הוצעו עד כה מספר הסברים להבדלים בממצאים. ראשית, הודגש כי מחקרים שמטרתם לקבוע את הסיכון למומים מלידה מבוססים על שיטות שונות של מיון סוגי המומים בילוד לחמורים ולקלים. בקבוצה של המומים הקלים נכללים גם תופעות לא משמעותיות כמו כתמים על העור, שלא מהווים מקור לדאגה רבה להורים. באשר למומים החמורים, הרי שקיים הבדל ניכר בשיטת המיון של המומים במחקרים השונים. לדוגמא, איוושה ("רישרוש") שאובחנה בלב הילוד תחשב בחלק מהמחקרים כמום לב הנימנה אל המומים החמורים ולפי שיטת מיון המומים במחקרים אחרים כמום קל. שנית, יש לזכור כי המעקב אחר ילודים לאחר טיפולי הפריה הינו לעתים נמרץ יותר ועל כן עלול להוביל לאיבחון של יותר מומים בילודים אלה בהשוואה לאוכלוסיה הכללית. שלישית, יש לזכור כי אוכלוסית הזוגות שעוברת טיפולי פריון שונה מהאוכלוסיה הכללית. לדוגמא הגיל הממוצע הינו גבוה יותר בקרב המטופלים, ועל כן יתכן ושיעור המומים המוגבר לכאורה נובע ממאפיינים ייחודיים של האוכלוסייה שנזקקת לטיפולי פריון.
 
יש תמימות דעים בין החוקרים, גם בקרב אלו שמתריעים על סיכון מוגבר של מומים, כי לא הובהרה עדיין הסיבה לסיכון המוגבר. כלומר לא ברור כלל האם הגורמים שמובילים לקושי להרות בקרב המטופלים, הם גם אלו שגורמים לסיכון המוגבר למומים שנמצא בחלק מהמחקרים או שעודף המומים נובע ישירות מהטיפול התרופתי ומהפעולות שמבוצעות במעבדה בזרע, בביצית ובעוברים.
 
מעניין לציין שגם במחקר האוסטרלי, בו נמצאו יותר מומים אצל מטופלים בהפריה, לא היה הבדל בשיעור המומים בין מטופלי הפריה שכן או לא עברו גם טיפול עם מיקרומניפולציה (ICSI). הדבר מרמז אולי שלפעולות במעבדה השפעה מוגבלת על שיעור המומים.
 
ניתן להניח כי עבור המטופלים ששואפים להריון, וזקוקים לטיפולי הפריה, לא ממש חשוב מהו הגורם המדויק לסיכון המוגבר.אך כאשר שוקלים את שיעור הסיכון למומים יש להבין את משמעות הממצאים. כלומר, חשוב להבדיל בין סיכון יחסי, כלומר פי כמה הסיכון למומים מלידה גבוה יותר, לשאלה המעשית יותר עבור בני הזוג שהיא מהו הסיכון המוחלט או בכמה עולה הסיכון למום בעובר. על זוג שפונה לקבלת טיפול להבין שגם ללא טיפולי הפריה יש סיכון בהריון להיווצרות מומים וכי גם לפי המחקרים שדיווחו על התוצאות המדאיגות ביותר עולה הסיכון למומים מלידה באחוזים ספורים בלבד. הרוב המוחלט, מעל 90% מהילודים יהיה בריא. חשוב גם להדגיש כי את הרוב הגדול של המומים המולדים החמורים אין קושי לאבחן בעת בדיקת אולטראסאונד לסקירת מערכות העובר. יתכן על כן כי המסקנה העיקרית שניתן להסיק מהמחקרים האחרונים היא שלנוכח האפשרות שיש יותר מומים לאחר טיפולי הפריה חשוב להקפיד על ביצוע בכל הריון לאחר טיפולים בדיקת אולטראסאונד לסקירת מערכות העובר.
 
 
האם יש יותר בעיות כרומוזומאליות בהריונות לאחר טיפולי פריון?
 
נראה כי אצל זוגות שעוברים טיפולי הפריה חוץ גופית בשילוב עם מיקרומניפולציה (הזרקת זרע בודד לביצית, ICSI) יש עליה של כ-1% בסיכון לבעיה כרומוזומאלית בעובר. חלק מהבעיות הכרומוזומאליות הללו אינן בעלות משמעות חמורה לבריאות העובר. אבל לנוכח ממצאים חדשים אלה מן הראוי שזוגות שעוברים טיפולי הפריה עם מיקרומניפולציה יקבלו יעוץ מהרופא ביחס לצורך לבצע בדיקה גנטית של מי השפיר שיכולה לשלול באופן כמעט מוחלט בעיה כרומוזומאלית בעובר.
 
נראה כי העליה הקלה בשיעור ההפרעות הכרומוזומאליות בעובר אינה נובעת מפעולת המיקרומניפולציה עצמה, כי אם קשורה בגורמים הגנטיים שגרמו לבעית הזרע. כלומר, עיקר החשש להפרעה גנטית הוא בקרב זוגות שאצל הגבר יש בספירת הזרע פחות מחמישה מליון תאי זרע לכל מ"ל ובמיוחד אצל אלו שלא נמצא אצלם כלל זרע בזרמה. במקרים אלה מומלץ לשקול עוד לפני תחילת הטיפולים להפנות את הגבר לבדיקה של מבנה הכרומוזומים (קריוטיפ), לבדיקה לנוכחות הגן ללייפת סיצטית (CF) ולבדיקה לחסרים ברצף הגנים על כרומוזום Y.
 
ניתן ללמוד מכך שהסרת מחסומים שהטבע הטיל על יכולת הרביה של זוגות מסוימים עלולה להוביל ללידת צאצאים שחשופים לבעיות גנטיות מסוימות, שללא טיפולי הפריה לא היו מועברות לצאצאים. למרות זאת, זוגות עם בעיה גנטית שמובילה לאי פריון בוחרים לעתים קרובות לקחת את הסיכון ולעבור את הטיפול, ובהמשך לשלול בעיות כרומוזומאליות בעובר על ידי ביצוע איבחון גנטי טרום לידתי.
 
האם יש יותר בעיות התפתחותיות בילודים לאחר טיפולי פריון?
 
מחקרים אשר בדקו את ההתפתחות בגיל שנתיים של ילודים שנולדו לאחר הריון שהושג בעזרת הפריה חוץ גופית מצאו כי הללו הגיעו להישגים דומים לאלו של ילודים שנולדו לאחר הריון טבעי. היו מחקרים שמצאו כי ילדים שנולדו לאחר הפריה חוץ גופית השיגו במבחנים התפתחותיים תוצאות שאפילו עולות על אלו של ילודים שנולדו לאחר הריון טבעי. ממצא מפתיע זה הוסבר על סמך שיעור ההשכלה הגבוה יותר יחסית של ההורים שטופלו בהפריה חוץ גופית באוכלוסייה שנחקרה. לאחרונה פורסמו גם מספר מחקרי מעקב אחר ילדים שנולדו לאחר ביצוע מיקרומניפולציה (ICSI) בהגיעם לגיל שנתיים. תוצאות המחקרים הללו מעודדות ומורות כי לא היה הבדל בהתפתחות ילדים אלה בהשוואה ילדים שנולדו לאחר הפריה חוץ גופית.
 
טיפולי פריון והריונות מרובי עוברים
 
כרבע מההריונות לאחר הפריה חוץ גופית וכ-40% מהתינוקות שנולדים לאחר הפריה חוץ גופית הינם תאומים. זוגות רבים שמנסים זמן רב להרות רואים בהריונות מרובי העוברים ברכה. אך הרופאים למדו בשנים האחרונות להכיר בכך שהריונות מרובי העוברים הינם סיבוך של הטיפול ולא תוצאה רצויה. זאת לנוכח מספרם הגדול יחסית של ההריונות מרובי העוברים שמסתיים בלידה מוקדמת ומוביל להולדת פגים. הטיפול בפגים אלה יקר וממושך, וחלק מהפגים עלול להוותר פגוע לכל ימי חייו.
 
ההערכה המחודשת ביחס לסיכון הרב שבהריונות אלו הוביל לגישה זהירה שמנצלת את העובדה שדווקא בטיפולי הפריה חוץ גופית ניתן לשלוט בשיעור הסיכון להריונות מרובה עוברים. זאת על ידי בקרה של מספר העוברים שמוחזרים לרחם. למעשה, כאשר מוחזר עובר בודד לרחם הסיכוי להריון מרובה עוברים הינו אפסי. גם החזרה של שני עוברים בלבד תצמצם במידה רבה את הסיכון. השיפור הרב שחל בשנים האחרונות ביעילות טיפולי ההפריה מאפשר כיום לרופאים להחזיר עובר אחד או שניים ועדיין להשיג שיעור הריונות טוב, שאינו נופל מזה שהושג בעבר רק לאחר החזרת מספר עוברים גדול ביותר. יתרה מזאת, שיטות כמו החזרה של עוברים ביום 5 או 6 לאחר השאיבה (שלב הבלסטוציסט) מאפשרים בחירה טובה יותר של העוברים האיכותיים ביותר. כך מתאפשר להחזיר מספר מצומצם של עוברים בעלי סיכוי גבוה יחסית להיקלט. במידה והתקבלו בסופו של התהליך יותר עוברים ממה שרצוי להחזיר, ניתן להקפיא את העוברים העודפים ולהחזירם לרחם במועד מאוחר יותר.
 
זוגות רבים, גם לאחר שקיבלו הסבר מפורט על הסיכון שבהריון מרובה עוברים, דורשים מהרופא להחזיר מספר גדול יחסית של עוברים -- במטרה לשפר את סיכויי ההצלחה של טיפול ההפריה. זאת גם כאשר הם מיודעים היטב ביחס לתוצאות החמורות של הריון רב עוברי שמסתיים חלילה בלידה מוקדמת מאד. אומנם ניתן ומקובל כיום להציע לזוגות עם הריון מרובה עוברים לבצע הפחתה של חלק מהעוברים, למשל משלישיה לתאומים, אך פעולה זו כרוכה בסיכון של לפחות 5% לאיבוד ההריון כולו.
 
לסיכום
 
זוגות רבים יזכו לילד המיוחל אך ורק בזכות טיפולי ההפריה המתקדמים שמוצעים כיום באופן זמין ונגיש בישראל. עם זאת, אין להתעלם מהסיכונים שכרוכים בטיפולים אלו. יש על כן לוודא תמיד שהטיפול באמת חיוני להשגת ההריון ושסיכויי ההיריון קטנים ללא טיפולי הפריה. על הזוגות המטופלים לקבל יעוץ פרטני מהרופא המטפל באשר לסיכוני הטיפול והדרכים לצמצם אותם, בעיקר הגבלת מספר העוברים שמוחזרים לרחם. חשוב שהזוגות לאחר טיפולי הפריה יקפידו על ביצוע מעקב מסודר במהלך ההריון, יבצעו אולטראסאונד לשלילת מומים ויקבלו יעוץ באשר לצורך בדיקור מי שפיר לשלילת בעיות גנטיות.
 
מחבר המאמר: פרופסור דניאל זיידמן, רופא בכיר ביחידה להפריה חוץ-גופית ואחראי על יחידת המחקר של אגף הנשים והיולדות במרכז הרפואי שיבא, תל-השומר, וחבר בצוות הניהול של היחידה להפריה חוץ-גופית בבית-חולים "אסותא" בתל-אביב. בשיתוף עם אתר baby4u.

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן