מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


תינוקות > בריאות התינוק

שלשול אצל תינוקות: דרכי טיפול ומניעה

מאת: אבי יבלונסקי | פורסם: 28/11/2016
שלשול אצל תינוקות: דרכי טיפול ומניעה

על הגורמים לשלשול חריף אצל ילדים ותינוקות, על דרך ההדבקה, הסכנות, הסיבוכים ודרכי הטיפול והמניעה

אחת המחלות המתישות והחוזרות פעמים רבות אצל ילדים ותינוקות היא "השלשול". ישנם תינוקות הסובלים מהבעיה כמעט בכל שבוע וכאלה שלמזלם אותם היא תוקפת אחת לתקופה. מהרגע בו הילדים נכנסים לגן  לעיתים נדמה שהשלשול הפך לדייר קבע בביתנו ולא ממש ברור כיצד יוצאים מסבב השלשולים שפשוט בלתי נגמר.
 

בגוף הפועל באופן תקין, מהווים המים אחוז ניכר מהצואה (90%) כאשר רוב הנפח נספג במעי הגס. הירידה במוצקות הצואה מתרחשת כאשר נפח הנוזלים המגיע למעי הגס עולה על יכולת הספיגה שלו או כאשר המעי הגס "חולה".

השלשול מוגדר כעליה בתדירות היציאות או ירידה במוצקות שלהן. לדוגמא, לתינוק ממוצע במצב נורמאלי יהיו יציאות של 5-10 גרם צואה לק"ג משקל גוף, כאשר נפח צואה מעל 10 גרם לק"ג משקל גוף יוגדר כשלשול. בילדים ובמבוגרים נפח צואה יומי של מעל 200 גרם מוגדר כשלשול.


קיים מגוון רחב של מיקרואורגניזמים העלולים לחולל את השלשול. כאשר המיקרואורגניזם גורם למחלה בבני אדם הוא נקרא פתוגן. מוכרים פתוגנים רבים אשר גורמים לשלשול חריף בילדים:

1. חיידקים: כמו שיגלה (shigella), סלמונלה (Salmonela), אשרכיה קולי (e-coli) וקמפילובקטר.

2. וירוסים: הכי שכיח רוטה וירוס  Rotavirus (אופייני לשלשולים בחורף)

3. פרזיטים: כמו אמבות וג'יארדיא.

 
דרך הדבקה
המנגנון העיקרי להדבקה הוא פקו-אורלי, כלומר, העברה של הפתוגן מן הצואה אל מערכת העיכול או העברה דרך מזון ומים נגועים בחיידק (עלול להתרחש למשל כאשר לא נוטלים ידיים לאחר ביקור בשירותים). לפעמים קיים מעבר ישיר של פתוגן מסוים בין ילד לילד (אלה פתוגנים הדורשים מספר מועט של חיידקים כדי לגרום למחלה, כמו: שיגלה, וירוסים וג'יארדיא).
 
 
סוגי שלשול
קיימים שני סוגים עיקריים של שלשול זיהומי חריף בילדים:

1. שלשול דלקתי (דיזנטריה): שלשול בו החיידק "תוקף" ישירות את תאי המעי וגורם להרס שלהם או שהוא מייצר ומפריש רעלן (חומר טוקסי לתאים) שגורם לנזק בתאי המעי. החיידקים הגורמים לשלשול מסוג זה, דוגמת: שיגלה, סלמונלה אמבה וקמפילובקטר, עלולים לגרום בנוסף למחלה סיסטמית קשה. שלשול דלקתי יראה רירי ולעיתים אף יופיע דימום בצואה.

 
2. שלשול לא דלקתי: נגרם על ידי רעלנים או הרס של סיסי תאי המעי שבהם ממוקם המערך האחראי לספיגת הנוזלים, המלחים ואבות המזון. השלשול בדרך כלל מימי וגורם לאיבוד כמות ניכרת של מים ומלחים. וירוסים מהווים דוגמא למיקרואורגניזמים הגורמים לשלשול מסוג זה.
 

 
סכנות והסיבוכים
הסיבוך העיקרי הינו איבוד כמות ניכרת של נוזלים ומלחים מהגוף וכתוצאה מכך התייבשות.

מצב של התייבשות קשה עלול לשבש את תפקודם של מערכות חיוניות בגוף ולהביא למצב של הלם סיסטמי (ירידה בלחץ הדם, ירידה במצב ההכרה) או במקרים קלים יותר לאי ספיקת כליות בלבד.

חוסר איזון במשק המלחים בגוף עלולה לגרום להפרעות קצב בלב ופרכוסים. סיבוך אחר הוא חום גבוה היכול אף הוא לגרום לפרכוסים. במקרים מסוימים כמו שיגלה (חיידק אלים במיוחד) עלול להיגרם איבוד הכרה ממושך, ותוארו אפילו מקרי תמותה.

 
הטיפול בשלשול
רוב מקרי השלשול הם קלים וגורמים לדרגה קלה עד בינונית של התייבשות בלבד.

הטיפול החשוב ביותר בשלשולים הוא שתייה מרובה, ורצוי גם החזר נוזלים ומלחים דרך הפה בעזרת תמיסות אותן ניתן לרכוש בבתי מרקחת. יש לזכור כי חשוב מאוד לשמור על הנוזלים והמלחים בגוף בהרכב קבוע עד חלוף השלשולים.

 
עד היום התמיסות הקיימות לא התאימו בהרכבן במדויק לילדים ופעוטות, טעמן לא היה מפתה ורוב רובם של מקרי השלשול הקל-בינוני טופלו בסופו של דבר בעזרת אשפוז ועירוי של תמיסת מלחים ונוזלים - הדבר עלה למדינה כספים רבים ובנוסף, שובם של הילדים לאשפוז חוזר כיוון שחשף אותם לוירוסים נוספים השכיחים בחדרי מיון ובמחלקות ילדים.

חשוב לציין כי במקרים של התייבשות קשה יש צורך בהפניה לבית חולים לקבלת נוזלים ומלחים. או לקבלת אנטיביוטיקה דרך הווריד או השריר כשקיים חשד לזיהום חיידקי קשה (דיזנטריה) ומצבו הכללי או הנוירולוגי של הילד ירוד, כמו כן, תינוקות בני יומם ותינוקות צעירים מאוד חייבים לעבור בדיקת רופא מקיפה.
 
מתי לפנות לרופא המטפל?
1. במקרה של תינוקות קטנים, העלולים להגיע להתייבשות קשה תוך זמן קצר עקב משקלם הקטן וגישתם המוגבלת למים. יש לשים לב במיוחד לאי מתן שתן במשך מספר שעות רצופות, המעיד על חוסר נוזלים יחסי בגוף.

 
2. הקאות בלתי פוסקות בכל גיל.
 
3. שלשול שאינו פוסק משך 48 שעות, או שלשול הבא במחזוריות משך שבועיים, למרות טיפול רציף בבית.

4. מצב כללי ירוד ושינוי במצב ההכרה כמו ישנוניות, אפאטיות , אירטביליות - חוסר שקט, פרכוסים

 
5. שלשול רירי-דמי עם חום גבוה.
 
6. בכל חשד לשלשול שאינו "נורמאלי"
 
ההחלטה לשלוח למיון ילדים
רופא המשפחה ישלח ילד לחדר מיון עקב הקאות בלתי פוסקות, חום גבוה, שלשול דמי, דרגה בינונית עד קשה של התייבשות או בשל מצב כללי ירוד של הילד. הרופא בחדר מיון יבדוק את התינוק או הילד ויחליט בהתאם לצורך על לקיחת בדיקות דם או על עירוי נוזלים דרך הוריד.

ברוב המקרים נעשה ניסיון למתן שתייה לילד במיון הנמשך 2-4 שעות ובמקביל בודקים את תפוקת השתן של הילד. הילד ישוחרר הביתה במידה שהוא שותה היטב, אינו מקיא, ולאחר שנתן שתן. ילד שמלכתחילה מגיע כאשר הוא סובל מדרגה קשה של התייבשות או כשניסיון השתייה אצלו נכשל יאושפז. ילד עם שלשול רירי דמי, חום גבוה ו/או מצב כללי ירוד יאושפז למתן נוזלים ולאפשרות של מתן טיפול אנטיביוטי במקרה הצורך.

 
כיצד ניתן למנוע שלשול?
שמירה על תנאי היגיינה עשויה למנוע חלק גדול ממקרי ההדבקה במיוחד בילדים.

רחצת ידיים לפני ואחרי מגע עם ילד משלשל היא האמצעי היעיל ביותר להורדת שיעור הדבקה. כמו כן מומלץ להוציא ילדים משלשלים מהגן או מהקייטנה לתקופת מחלתם.

 
מומלץ להחזיק בבית תמיסות להחזרת המלחים והמינרלים שאותן איבד הילד וככלל להקפיד על שתייה רבה.
 
כיום ישנו חיסון נגד וירוס הרוטה, הגורם לרב השלשולים בילדים. החיסון ניתן במסגרת טיפת חלב.

ניתן לתת מגיל 6 שבועות וחובה לתת את המנה הראשונה עד שבוע 15 לחיים. יש לסיים את החיסונים עד גיל 8 חודשים.

חיסון ROTERIX – שייך לחברת GSK, ניתן ב 2 מנות בהפרש של חודש.
חיסון ROTATEQ – שייך לחברת MSD, ניתן ב 3 מנות בהפרש של חודש.

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן