מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


פעוטות > חינוך והצבת גבולות פעוטות

הילד שלכם חווה התקפי זעם? יש מה לעשות

מאת: מערכת טיפת חלב ברשת | פורסם: 20/11/2017
הילד שלכם חווה התקפי זעם? יש מה לעשות

התקפי זעם גורמים לתחושת תסכול גם אצל הילד הילד וגם אצל ההורים, אבל באמצעות טיפול נכון וכלים מקצועיים, ניתן למצוא לאותם התקפים מתישים פתרון

המאמר מאת
קורל שחר, יועצת חינוכית ומשפחתית ומדריכת הורים


הילד שוב משתולל ואתם לא יודעים מה לעשות? אחד הדברים החשובים ביותר שהורים צריכים לדעת לגבי התקפי זעם, הוא שיש להם פתרון. מרבית התקפי הזעם יושבים על עייפות או מיומנויות של ויסות רגשי (היכולת של ילד לאזן ולכוון את הרגשות שלו במצבים שונים). את שני הגורמים האלו אפשר לפתור או לחזק, ובכך להפחית ואף להעלים לגמרי את התקפי הזעם. זה אומנם מצריך רגע ללמוד את הכלים, להיות עקביים ובטוחים בדרך, אבל אם תתמידו ותהיו מדויקים בעשייה שלכם - הרווח הוא משמעותי. במקרים מעטים יותר, התקפי הזעם יושבים על בעיות נפשיות, ולכן אם אתם רואים שהפירוט בכתבה זו לא תואם את מה שמתרחש אצלכם והתקפי הזעם עוצמתיים, תכופים וארוכים מאוד - מומלץ בכל מקרה לפנות לייעוץ מקצועי בהקדם.

 

עייפות

ילדים רבים לא ישנים מספיק זמן ביממה. תחשבו על עצמכם - אם הייתם ישנים מעט שעות בלילה, במשך לילות רבים - האם הייתם רגועים? סבלנים? מרוכזים? מסוגלים לפתור בעיות בקלות? סביר להניח שעניתם לשאלות אלו בשלילה. כך גם ילדיכם - ילדים שלא ישנים מספיק זמן (מספר גבוה של ילדים בישראל הולכים לישון לפחות שעה אחת מאוחר יותר ממה שהם אמורים) או שאינם מורגלים לישון במיטתם לבד, ובכך איכות השינה שלהם נמוכה, מראים סימני עצבנות גבוהים יותר וכך גם התקפי זעם רבים ועוצמתיים יותר.

כאשר ילד עייף פוגש מכשול או בעיה, הוא יגיב אליה בחוסר סבלנות, יתקשה למצוא פתרונות ויתרגז בקלות יותר. הורים רבים לילדים בגילאי הגן, מדווחים שברגע ששינו לילדיהם את הרגלי השינה - מרבית מהתקפי הזעם נעלמו כמעט לחלוטין. חשוב מאוד לשים לב הן למספר שעות השינה של ילדכם (גילאי 1-2: 11-14 שעות ביממה, גילאי 3-5: 10-13 שעות ביממה) והן לשעה בה הם הולכים לישון בצהריים ובלילה. ילד שאינו הולך לישון בזמן, מרגיש תחושות של מתח גבוה, עצבנות, תסכול וחוסר סבלנות, והתחושה של ההורה היא שכל דבר קטן גורם לילד להתרגז או לבכות.   

 

ויסות רגשי

ויסות רגשי הינו מיומנות שברובה, מתפתחת עם הגיל ובאינטראקציה עם הסביבה. זה אומר שככל שתלמדו את ילדיכם מיומנויות של המתנה, לקיחת תורות, הבעה, פתרון בעיות וכדומה, כך המיומנות הזו תהיה גבוה יותר, והתקפי הזעם יפחתו ואף ייעלמו. כדי לעזור לכם להפחית התקפי זעם אצל ילדכם, בחרתי לפרט בכתב זו על שניים מהגורמים המשמעותיים והשכיחים שגורמים להתקפי זעם: היכולת לחוות תסכול ודוגמה אישית.
 
היכולת לחוות תסכול

אחד הדברים הראשונים שאני שואלת לגביו הורים לילדים עם התקפי זעם, שמגיעים אלי לקליניקה, הוא על הדרך בה ילדם חווה תסכול מראשית חייו. החל מהרגע בו הם לימדו אותו להכניס צורות או להשחיל חרוזים, ועד לרגעים היומיומיים בהם ילדם לא מצליח בפעולות שונות או נענה בשלילה לבקשותיו ורצונותיו. הורים רבים מתקשים לשמוע את ילדיהם בוכים או לראות שהם לא מרוצים, ולכן מתוך רצון להיטיב עם ילדם, נוקטים בפעולות שמונעות מהילד לבכות או להיות מתוסכל. כמו לדוגמא, במידה וילדם לא מצליח להרכיב חלק מפאזל, הם ממהרים להחזיק את ידו ולכוון את תנועותיו, כדי שלא יחווה תסכול.

דוגמא נוספת היא לתת לילד את מרבית הדברים שהוא מבקש, במטרה לשמח אותו ושלא יחווה קושי או יבכה. בצורה כזאת, הילדים לא מפתחים לאורך הדרך, את האפשרות והיכולת לחוות תסכול ולהמשיך להתקדם אחריו. הם צריכים את ההורים או מבוגר אחר שיכוון אותם, יעשה עבורם את המשימה וירגיע אותם. ילדים אלו יגידו פעמים רבות שהם אינם יכולים, או לא רוצים לעשות דברים שונים, הם יתרגזו, יבכו ויעמדו על כך שרצונם יבוצע.

כבר שנים רבות שאנו יודעים שתסכול לצד תמיכה, הוא דווקא דבר חיובי - הוא מאפשר למידה וצמיחה. ולכן חשוב להקפיד על העצמאות של ילדכם בזמני למידה שונים (גם למידה שמטרתה לדעת לקבל תשובה שלילית לבקשותיהם), תוך מתן תמיכה רגשית, הדרכה והעצמה. בצורה כזאת, ילדכם לומד שתשובה שלילית או חוסר הצלחה, הם חלק טבעי מהדרך, ושזה לא אומר שזה "סוף העולם" או שבעתיד לא ייענו בחיוב לבקשותיהם או שהם לא יצליחו במשימות שונות. חשוב שתעשו את הדברים בצורה הדרגתית ומקיפה, כלומר לכל אורך היום ובכל התחומים, אך בצורה הדרגתית שתואמת למידה. זכרו שילדכם עדיין לא יודע לשלוט ברגשותיו, ולמידה לוקחת זמן.

 

דוגמא אישית:
 

דבר נוסף וחשוב לגביו אני שואלת משפחות שמגיעות אליי לקליניקה, בעקבות התקפי זעם, הוא דפוס התגובה וההתנהלות של ההורים. האם ההורים נוטים להתרגז, לצעוק, להעניש בחומרה ועוד. מרבית ההורים משיבים בחיוב לגבי הצעקות והכעס, ואחד הדברים הראשונים שאנחנו עובדים עליו הוא היכולת של הורה לחוות תסכול ולבטא אותו. אם אנחנו רוצים שהילד שלנו יעשה שינוי - אנחנו צריכים לעשות אותו קודם. כשהורה צועק הוא מלמד את הילד שכשיש קושי מביעים אותו בצעקות וכעס מוחצן. היות ואצל ילדים הוויסות הרגשי, לרוב נמוך יותר מאשר אצל מבוגרים, הילדים מעצימים את תגובות ההורים וכשהם חווים קושי, הם יבטאו אותו לא רק בצעקות, אלא גם באלימות, זריקת חפצים, טריקת דלתות ועוד. דוגמה אישית מתויקת אצל ילדים, הרבה יותר מהר וחזק מאשר הסברים מילוליים. ולכן- חשוב שתפתחו את המעגל שנוצר (ילדכם עושה משהו - אתם כועסים וצועקים - הילד מתייק את הצעקה ומגיב בהתפרצויות זעם ברגעי קושי) וטפלו בנושא בצורה שתלמד את ילדכם תגובות נכונות יותר לתסכול ובעיה.
 

זכרו שאתם כהורים עושים את הכי טוב בכלים שיש לכם, אבל לפעמים חשוב להרחיב את הכלים האלו כדי להצליח להתמודד עם מצבים או מצוקות שונות בצורה טובה יותר. אם פעלתם עד היום בצורה מסוימת והיא הניבה בסופו של דבר תוצאה לא רצויה, חשוב לשנות את דרך הפעולה כדי לקבל את התוצאה הרצויה.

 

הכותבת הינה יועצת חינוכית ומשפחתית, בעלת תואר שני בייעוץ חינוכי והנחיית הורים ודוקטורנטית בתחום הייעוץ החינוכי והמשפחתי באוני' תל-אביב, מרצה במכללת מל"א לתואר שני, ולהורים וצוותי חינוך. www.coralsha.co.il 
עמוד פייסבוק:
https://www.facebook.com/coralsha/

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן