מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


הריון ולידה > הריון

כיצד להתמודד עם אובדן הריון ולשמור על ההריון הבא?

מאת: מערכת טיפת חלב ברשת | פורסם: 13/11/2017
כיצד להתמודד עם אובדן הריון ולשמור על ההריון הבא?

איילת לקט קינן ובתה (צילום: תהילה שרפי)

אובדן הריון- גם לאחר 3 מקרים שאיבדתי את ההריונות ותינוק מת בתוך שקית הרופאים לא התרגשו – ``את חלק מהסטטיסטיקה``. איילת לקט קינן, מנהלת ``תודעה בתנועה``, משתפת אתכן בסיפור הפרטי שלה וגם מחלקת לכן טיפים שיעזרו לכן לעבור את ההריון הב

הכתבה מאת
"תודעה בתנועה", ביסודה של איילת לקט קינן: http://www.ayelet-therapy.co.il/
 

אובדן היריון זוהי תופעה נפוצה בישראל – אחת מכל חמש נשים חווה הפלה טבעית, אך נראה כי קיימת חומה של שתיקה והתנערות מלדון בנושא בפומבי. איילת לקט קינן, היא רק אחת מתוך נשים רבות שחוו על בשרן אובדן היריון והיא מסרבת לחוש את הבושה שרובן חשות. למען אותן הנשים, כאן היא משתפת את סיפורה האישי, חושפת את מקרי ההפלות בפרטי פרטים, כיצד הפכה למטפלת בנשים שאיבדו היריון ומייעצת כיצד ניתן להתמודד עם האובדן ולשמר את ההיריון.
 

במיוחד לקוראי טיפת חלב ברשת איילת לקט קינן עם הטיפים כיצד ניתן להתמודד עם אובדן הריון ולשמר את ההיריון עד הלידה:
 

1.  תחווי את האובדן – חשוב לתת מקום לאובדן, להרגיש אותו ולא להבהל ממנו. האובדן הוא חלק טבעי מהחיים שלנו. מה שלא טבעי לומר הוא שהכל בסדר, רק בגלל שזה מה שהסביבה מצפה מאיתנו. אולי הדבר נראה כפרדוקס, אך העולם הזה הוא עולם גברי והגניקולוגים לא מסוגלים לראות את הצד שנותן מקום לאובדן, אלא מאיצים להמשיך הלאה. כך נוצר מצב של הדחקה, אשר ירחיק אותך אף יותר מלהכנס להיריון. ההמלצה היא לתת מקום לאובדן, לדבר עליו, לכתוב אודותיו, לרקוד אותו ועוד. כל אשה צריכה למצוא את הדרך המתאימה לה לבטא את הטראומה.
 

2.  קבלי טיפול מקצועי – אם אינך מצליחה להתמודד עם האובדן בעצמך, כדאי ואף רצוי ללכת לטיפול ובשום פנים ואופן לא להזניח את הנושא. כאשר אנשים חווים טראומה, הטיפול שהכי קרוב לטראומה יהיה גם האפקטיבי ביותר. הטיפול נוגע בכאב ובו בזמן מגייס את הכוחות להמשיך הלאה. הטיפול יעזור לך לראות את המקומות שבהם את יכולה לשחרר ולהפרד מהמחשבות שתוקעות אותך. גם קבוצת תמיכה של נשים שעברו חוויה כמו שלך יכולה לעזור בצורה משמעותית.
 

3.  התייעצי עם הרופא – חשוב להבין כי חוויה זו הינה חלק מהחיים שלנו ומה שצריך לעשות כעת הוא לגייס את הכוחות הנפשיים שלך ולהמשיך הלאה בחייך. אם ברצונך להכנס להיריון, התייעצי עם הרופא שלך מתי בטוח עבורך לנסות שוב. לכל אחת מאיתנו גוף שונה וכל אחת זקוקה לתקופת התאוששות שונה. אם את מרגישה שהרופא שלך לא מבין אותך ולא נותן לך את התמיכה והייעוץ הנחוץ, אל תתביישי להחליף אותו ומצאי רופא שאת מרגישה עמו בנוח.
 

4.  שתפי את בן הזוג –אומנם בן זוגך לא עבר את הטראומה הגופנית כמוך, אך חשוב לזכור כי גם הוא חווה את האובדן יחד איתך. גם בראשו מתרוצצות המחשבות והוא אף עלול לחשוב שהאשמה היא שלו. לכן, אין זמן טוב מזה לחזק את הקשר הזוגי ביניכם, לדבר על הנושא ולתמוך זה בזו.  
 

5.  היי נחושה – קומי בבוקר ותגידי לעצמך שאת הולכת להיות אמא. אל תעשי זאת ממקום לוחמני וזועם, אלא אמצי גישה של נחישות והצלחה. האמיני בעצמך והישארי בגישה חיובית.
 

6.  היעזרי בדימיון מודרך – עוד לפני הכניסה להיריון הבא, דמייני באור חיובי את כל חווית ההיריון עד לרגע הלידה עצמו. כאשר את חווה חוויה מיטיבה בדימיון, הדבר משפיע בצורה טובה על גופך. לעיתים, התפישה שגורמת להפלות קשורה לילדות שלך, לתפישה שהינך סבורה שללדת זה מפחיד וכואב. תפישות אלו חוסמות את האפשרות להכיל את ההיריון.
 

7. קבלי את חוסר השליטה – הפחד הגדול ביותר שלנו הנשים הוא לא להיות בשליטה על חיינו ועל גופנו במיוחד בהיריון. חוסר השליטה מפחיד אותנו וגורם לחששות וחרדות במהלך ההיריון. אומנם את מרגישה כי התהליך הוא חלק ממך, אך הוא מתרחש בגופך בלי היכולת שלך לשלוט בו ואינך יודעת מה הולך לקרות הלאה. קבלי את חוסר השליטה באהבה ובהבנה, למענך ולמען התינוק שלך.
 

8. זיכרי שכל יום הוא יום חדש – תורות מהמזרח גורסות כי הדבר הממשי היחיד בחיים שלנו הוא ההווה. לכן, לא משנה מה קרה בעבר, היום הוא יום חדש. חיי בהווה. אמצי גישה זו ואל תיתפסי למה שהיה בעבר.
 

9.  היי בתנועה – כאשר הינך בהיריון, הקפידי להתמיד בפעילות ספורטיבית שמתאימה לקצב שלך, אשר תסייע לך לקבל את גופך עם כל השינויים החדשים שהוא עובר. עשי יוגה, ריקדי, נועי ועוד. הפיכת הגוף לגמיש תורמת לחוויה חיובית של ההיריון.
 

10. העניקי תשומת לב מיטיבה לגופך – עשי מדיטציה, אמבטיות חמות, מרחי את גופך בשמנים וכל דבר אחר אשר יגרום לך להרגיש רגועה ונינוחה. הקפידי להיות בסביבת אנשים שאת אוהבת והימנעי מוויכוחים ועימותים. מצאי את האזורים הנעימים בחייך שגורמים לך להרגיש טוב. הקפידי לאכול אוכל בריא וחזקי את גופך.
 

11.כל משבר הוא הזדמנות – זכרי שמשבר זו הזדמנות מצוינת לעצור ולשאול את עצמך מה את רוצה לעשות בחיים. משבר זהו רגע מכונן שבו את יכולה לעצור ולשנות את הדברים שאת לא אוהבת בחייך. איכותו של המשבר היא בכך שהוא מערער את כל מה שהכרת עד עכשיו וערעור זה הוא אשר מניע אותך לפעולה ולשינוי. רוב בני האדם נוטים לשמר את המצב הקיים והידוע, גם אם הוא גורם להם סבל. הימנעי מהישארות במצב הקיים. חשוב להבין כי השינוי הוא לא הדבר המפחיד, אלא ההישארות במצב המוכר מפחידה יותר ולא תביא אותך אל המטרה.
 

12. וטיפ לכם, האנשים שמסביב – עבור אלו המלווים את האשה לאחר המשבר שחוותה, חשוב לזכור לגייס את כל הכוחות הנפשיים למענה ולתמך בה. לא לתת מקום לפחדים שמקיפים אותנו ולמחשבות השליליות, כמו 'האם היא תוכל להרות שוב?', להתרכז באשה, לא לתת עצות שאינן נחוצות, אלא לעטוף אותה בחום ובאהבה.
 

בהצלחה!
 

איילת לקט קינן ובתה. צילום: תהילה שרפי

איילת לקט קינן: "הרופאים אמרו לי שההפלה זו בסך הכל סטטיסטיקה – זה קורה"

 

בגיל 27, באמצע מירוץ חסר מעצורים בעבודתי כבמאית של סרטים דוקומנטריים וכתחקירנית בתוכניות בוקר מצאתי את הזמן להתחתן ומיד נכנסתי להיריון. עבדתי אז בטלוויזיה והייתי קמה בארבע לפנות בוקר. רדפתי אחרי אייטמים, עשיתי תחקירים וצילמתי סרטים – הייתי בלחץ להוכיח את עצמי. אורח חיי האינטנסיבי בתקופת ההיריון היה אחד הדברים שגרמו לי לאבד את הריוני בפעם הראשונה, כאשר הייתי בחודש השלישי.
 

כשנכנסתי להיריון (הראשון), הרגשתי גאווה – הצלחתי! יש בהיריון הרבה היבטים פסיכולוגיים שעושים טוב, מתחילים להיות מאושרים כי יודעים שהולכים להיות הורים. אבל האושר הזה לא נמשך זמן רב. ואז הייתה לי ביקורת, אולטרסאונד, דימום, הרופא אמר שזה לא סימן טוב וניסינו לשמר את ההיריון. היו הרבה פחד ודאגה. לבסוף, בשבוע 12 לא היה דופק. הרופאים אמרו שזו סטטיסטיקה – זה חלק מהחיים. לאבד היריון – גם אם לא מרגישים את העובר – זה לאבד את החלום להיות אמא. כל מה שהיה ברחם, בבטן, החיים שנוצרים... לא האמנתי שזה קורה לי.
 

לאחר מספר חודשים נכנסתי להיריון בפעם השנייה. חשבתי לעצמי שכבר עברתי את הגרוע מכל, הייתי חלק מהסטטיסטיקה ואין סיבה שאפיל שוב – ככה האמנתי. הייתי בטוחה שהפעם אני הולכת להפוך לאמא. אך למרות הנחישות והאמונה, גם היריון זה הסתיים בהפלה מוקדמת בשבוע 11. התסכול והייאוש חלחלו טוב טוב, לא האמנתי שהגוף שלי עשה לי את זה שוב. כל כך קיוויתי לילד וכבר חשבתי שאני מאחורי זה ושמגיע לי לבוא הביתה בידיים מלאות. כבר הייתי שבורה וידעתי שאני חייבת להמשיך ולנסות. כל כך רצינו להיות הורים.
 

עובר בריא מת בשקית

לאחר שלושה חודשים, נקלטתי. הרגשתי שזה נס משמיים. ראיתי בזה סימן לסיום הפרק השחור ונראה שהיריון זה – בניגוד לניסיונות הקודמים – התקדם היטב: עברתי בהצלחה את החודש השלישי וגם את החודש הרביעי ו"הצלחתי" להגיע כמעט עד לחודש השישי. ואז הסיבוכים החלו לתת את אותותיהם. בדיקת החלבון העוברי שביצעתי לא בישרה על תוצאות טובות, הרופא התקשר אליי וביקש שאגיע אליו בדחיפות. הוא אמר לי שהערכים שהתקבלו בבדיקה העידו על תינוק מת. הוצפתי ברגשות של אכזבה, פחד וכאב. בכל זאת, הרופא הציע לי לעבור בדיקת מי שפיר כדי להבין בצורה טובה יותר האם ניתן להמשיך את ההיריון או שיש להפסיקו. מי שפיר היא בדיקה חודרנית שבה שואבים נוזל מהגוף עם מחט מיוחדת כדי לבדוק אם אין מומים לעובר. אך בזמן שחיכיתי בדאגה רבה לתוצאות הבדיקה, התחלתי לסבול מדימומים חמורים והעובר הפסיק להתפתח בצורה תקינה. כשכבר לא הייתה ברירה אחרת, הרופא המליץ על הפסקת היריון. כאשר תוצאות מי השפיר הגיעו – והראו שהעובר בריא, כבר היה מאוחר מידי ונאלצתי להפסיק את ההיריון גם הפעם. זה היה שלב מתקדם בהיריון, אז הייתי אמורה להגיע לחדר הלידה וללדת עובר מת. בגלל הדימומים שסבלתי מהם, החליטו לשאוב את בני.
 

אני זוכרת שהם שמו את התינוק בתוך שקית ונתנו לאמא שלי להביא אותו למעבדה. בדיקות המעבדה הראו שהוא היה תינוק בריא לחלוטין וזה היה בן. ההפלה השלישית שעברתי הייתה גם המשמעותית ביותר, זו הייתה ההפלה שגרמה לי לעצור ולשאול מה אני רוצה מעצמי ומה אני רוצה לעשות עם חיי. כל הזמן שאלתי את עצמי לגבי יחסי גוף-נפש, מה הגוף רוצה לומר לי?
 

"גופי נשאר עם בטן של היריון וחלב בשדיים"
 

לאחר ההפלה הטראומתית השלישית, נשארתי בבית החולים מספר ימים להשגחה. היות וגופי דימה מצב של לידה, עדיין הייתה לי בטן של היריון וחלב בשדיים. הרגשתי כאילו מישהו הזניק אותי למירוץ ובלם בכל הכוח. רציתי להיות בנתינה, רציתי להעניק לבני את מה שהגוף שלי התכונן אליו, אבל בסופו של דבר נשארתי עם ריקנות עצומה בתוכי, נשארתי בלי כלום. רק אחרי שלושה אובדנים תוך שנה, נפל לי האסימון, עזבתי את עבודתי בתקשורת ופניתי לתחום הטיפול.
 

הטלטלה שחוותי בחיי בעקבות המשבר הייתה עצומה ועצרתי את כל מה שעשיתי עד אז. היה לי מאוד קשה באותה תקופה והחלטתי להקשיב למה שהנפש שלי רוצה. עזבתי את העבודה התובענית בתקשורת והתחלתי ללמוד תואר שני של להיות מטפלת בתנועה. בעקבות ההפלה השלישית ובעקבות השאלות והתהיות שהיא עוררה אצלי, התחלתי לחקור את היחסים שבין הגוף והנפש שלי. התחלתי בלימודי טיפול בתנועה ושלושה חודשים לאחר ההפלה נכנסתי להיריון פעם נוספת שבסופו ילדתי את בתי הבכורה, מיה.
 

מאז השינויי, הצלחתי ללדת

בהיריון הרביעי, שבסופו ילדתי את בתי הבכורה, התמודדתי עם חרדה תמידית. בכל שבוע שעבר שאלתי את עצמי – עכשיו זה יקרה? ושיכנעתי את עצמי לנצח את החרדה בכל פעם מחדש. הייתי צריכה להיות עם גוף רגוע ונפש רגועה. אני סבורה שקיים קשר ישיר בין הפחדים והחרדות של האשה לבין חוסר היכולת להחזיק היריון. מחקרים הראו שאנשים שהצליחו להבריא ממחלות קשות – היו להם כוחות נפש עצומים וזאת לעומת אנשים שלא הצליחו להבריא ממחלות פשוטות יותר. אני בטוחה שאם הייתי שוקעת בחרדה במהלך ההיריון, לא הייתי יכולה ללדת. במקום זאת, העדפתי להתמקד בכך שמה ששייך לעבר, נשאר בעבר ואין טעם לגרור את החוויות השליליות והטראומות אל ההווה.
 

מיה נולדה בלידה מוקדמת בגלל שהרופאים חששו מהפלה נוספת ורצו לשמור על העובר. רגע הלידה של בתי הבכורה היה הרגע המרגש והעוצמתי ביותר שחוויתי אי פעם. הייתי שלושה ימים באופוריה מטורפת. הרגשתי שהצלחתי. הצלחתי אחרי שפחדתי וחששתי. זה היה רגע מאוד מרגש. היום, בדיעבד, למרות כל הסבל והייאוש שעברתי, אני יודעת שהייתה בי הנחישות לעזור לגופי להחזיק היריון. כמעט כל הזמן אמרתי לעצמי שאני אהיה אמא ויהי מה.
 

הגוף מקשיב לנפש
 

לאחר לידתה של מיה, עברתי 2 לידות מוצלחות נוספות והיום, בגיל 45, אני אמא גאה לשלוש בנות. כשהייתי נכנסת לחדר הלידה, ידעתי שיהיה בסדר. הידיעה הזאת היא שעוזרת לגוף להתכונן לרגע שיהיה בסדר. חשוב להבין שהגוף שלנו מקשיב לנפש לכן, צריך להאמין שאפשר להכנס להריון. אם נאמין שלא נצליח להכנס להיריון, נפחד ונחשוש כל הזמן – ייתכן שבאמת לא נצליח.
 

בגישה זו אני עובדת עם המטופלות המגיעות לקליניקה שלי שנקראת "תודעה בתנועה". חלקן הגדול הן נשים שאינן יכולות ללדת ומגיעות אליי על מנת לעבד את האובדן, להתמודד עם הבושה ולהתגבר על הקשיים שהן חוות בעקבות כך. אני שמה דגש רב ומביאה את הנשים להתרכז בהווה ולגרום להן להבין שהסיפור והמצב שבו הן נמצאות כיום כלל אינו דומה למצב שבו היו לפני כן. אני עוזרת לנשים לא להקלע לנטייה של כניסה למעגל של כרוניקה ידועה מראש, כיוון שהיא איננה תורמת להן כלל.

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן