מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


פעוטות > חינוך והצבת גבולות פעוטות

האם אתם בני מזל או חסרי מזל?

מאת: איתמר קורן - 'המורה להורה' | פורסם: 18/8/2018
האם אתם בני מזל או חסרי מזל?

מסתבר שהתשובה שאתם נותנים לשאלה הזו גם קובעת במידה רבה את המציאות שתלווה אתכם. אם אתם רוצים להגדיל את הסיכוי שיהיו לכם ילדים בני מזל, תדאגו להחדיר בהם מגיל צעיר את האמונה שהם בני מזל

לכולם ברור שמזל הוא מקרי, כלומר, שהסיכוי שלי ושל כל אדם אחר להיתקל במזל הוא אותו סיכוי, וסביר שבמהלך חיינו ניתקל בהזדמנויות ובאירועים שיכולים להיחשב כמזל.
 
אבל האם ננצל את ההזדמנויות האלו? האם בכלל נשים לב שזכינו להזדמנויות הללו?
 

קחו לדוגמה את המקרה הבא:
 

השבוע יצאתי באיחור רב מהבית להופעה. התעכבתי עם ההתארגנות בבית, בכל זאת ארבעה ילדים... מקלחות, ארוחת ערב ואני ברכב בדרך לתל אביב. ההופעה מתחילה ב 21:00 'ווייז' נותן לי זמן הגעה משוער - 20:55. ההופעה בלב תל אביב, וצריך גם למצוא חניה... ואני מבין שיש סיכוי שאני אאחר להופעה.

ככל שאני מתקרב לאולם, אני נעשה דרוך, פותח עיניים לכל הכיוונים ומנסה לאתר סימן לחניה, איזה אור מהבהב של נעילה נפתחת ברכב חונה, הולך רגל עם מפתח של רכב ביד, כלום, עובר לאורך טורי מכוניות חונות ואין חניה פנויה באופק. החלטתי לחנות בחניון קרוב ולא לקחת סיכון, אבל בעודי עומד ברמזור לפני הפניה לחניון, אני רואה שיירה ארוכה של רכבים תקועים בכניסה לחניון ומבין שלא אזכה לחניה זריזה.

ואז, רגע לפני שאני נעמד בטור הרכבים המזדחל בכניסה לחניון, אני זורק מבט אחרון לשורת המכוניות החונות לאורך הכביש, ובזווית העין, בקצה הרחוב, ממש לפני הרמזור, אני קולט דלת של רכב נטרקת.

מופתע מהתפנית הדרמתית אני מסובב את ההגה במהירות ונוסע לכיוון הרכב החונה, תוך תפילה חרישית שהוא אכן מתכוון לצאת ושהחניה שהוא עומד לפנות תהיה חניה חוקית בכחול לבן.

ואז אני מגיע, ולפני 'חניית נשיא המדינה' (כך אנחנו קוראים בחבר'ה לחנייה המשולמת) רחבה ומזמינה, והכי קרובה לאולם של ההופעה שאפשר לחלום. פסעתי לכיוון האולם בתחושת ניצחון, הרגשתי כמו זוכה בלוטו, אלת החנייה חייכה אלי, ואלת המזל סידרה לי ערב מושלם שהכל מתקתק בו כאילו שהוא מבויים על ידי במאי.

אני בר מזל!

דר' ריצ'רד וייסמן, קוסם שעשה הסבה והיום הוא פסיכולוג חוקר, הקדיש את מירב זמנו ומרצו ללימוד המקורות והטבע של 'המזל הטוב' ו'המזל הרע'. "גיליתי" אומר וייסמן, "שלהיות במקום הנכון ובזמן הנכון, זה בעצם להיות במצב הרוח הנכון"


אז האם אתם בני מזל או חסרי מזל? מסתבר שהתשובה שאתם נותנים לשאלה הזו גם קובעת במידה רבה את המציאות שתלווה אתכם.

בחיים יש לנו פרדיגמות, אמונות שאנחנו מייחסים לעצמינו ולסובבים אותנו ומלוות אותנו. לפרדיגמות האלו יש תפקיד חשוב. העולם מלא במידע, נתונים ואי וודאות, המוח שלנו לא יכול לעסוק כל היום בניתוח הנתונים המציפים אותו, נדרשים קיצורי דרך, ואלו חלק מקיצורי הדרך הללו. במרבית הזמן הדבר משרת אותנו היטב, אך במקרים רבים האמונות הללו תוקעות אותנו ומקשות עלינו להתפתח ולהתקדם.

את האמונות האלו פיתחנו בשלבי הילדות המוקדמים, על סמך מה שלמדנו בבית מההורים שלנו ("תאמין לי, אל תאמין לאף אחד", כולם רמאים במדינה הזאת", "דני שלנו קצת שלומפר, תמיד הוא מסתבך ושובר משהו", "החיים הם לונה פארק של הזדמנויות"...).

 

בהמשך, שימרנו את האמונות שמבחינתנו עמדו במבחן המציאות ומאז אנחנו מקבעים אותן, והן הופכות להיות המשקפיים שצובעים את המציאות שלנו. אבל המציאות, אוי המציאות, היא מתעתעת, היא מלאה בנתונים, חוויות, אירועים ומקרים. ויש לנו נטייה לזכור ולשים יותר דגש על המקרים שמחזקים את האמונה שלנו מאשר על אירועים שמחלישים אותה.
 

כך גם לגבי מזל, אם אנחנו אנשים שמאמינים שהם חסרי מזל, אנחנו ניטה לזכור ולייחס יותר משקל לאירועים שמחזקים את התחושה שלנו שאנחנו חסרי מזל. ונשכח או שלא נייחס חשיבות למקרים שבהם המזל ברך אותנו.
 

הכל מתחיל מהילדות ומהבית...

דר' וייסמן סבר שההזדמנויות אמנם מגיעות במידה שווה לבני-המזל ולחסרי-המזל, אלא שהאחרונים מתקשים יותר לזהותן. הוא פיתח סדרת ניסויים בניסיון לברר את ההשערה הזו.

ראשית, הוא חילק את הנבדקים שלו לשתי קבוצות, בני מזל וחסרי מזל, הוא עשה זאת ע"י סדרת שאלונים אישיים בהם אנשים דיווחו עד כמה הם מרגישים בני או חסרי מזל. לאחר מיכן, הוא ביקש מכלל הנבדקים לעיין במגזין ולדווח על מספר התמונות שיש בגיליון. לחסרי-המזל נדרשו בממוצע שתי דקות לספירת כל התמונות. בעלי המזל הטוב, לעומת זאת, הגיעו למספר התמונות הנכון תוך שניות ספורות בלבד. תוצאה זו אינה מפתיעה בהתחשב בכך שכבר בעמוד השני של המגזין הופיעה הודעה בגודל של חצי עמוד, ובה נכתב באותיות קידוש לבנה - "הפסיקו לספור! יש במגזין זה 43 תמונות"

וזה מזכיר לי בדיחה ישנה - מספרים על כפר רחוק, שבו אלוהים החליט לעשות מבול. ובכפר הזה היה צדיק אחד תמים. המבול החל, ולצדיק לא הייתה תיבה. עמד הצדיק והחל להתפלל. כשהמים הגיעו לו עד הברכיים, עברה רפסודה עם רשעים, הזדעקו הרשעים ואמרו "אתה?! הצדיק של הכפר, לך אין סירת הצלה? בוא, עלה על הרפסודה ותינצל מהמבול". ענה להם הצדיק "אין צורך, אני צדיק, אלוהים יעזור לי!" ושלח אותם לדרכם. כך קרה גם כשהמים הגיעו לו עד המותניים וגם בפעם השלישית, הגיעה סירה עם רשעים כשהמים הגיעו לו עד הצוואר, ובכל הפעמים, סירב הצדיק לעלות לסירה בטענה שהוא צדיק תמים ואלוהים יעזור לו.

בסופו של דבר הצדיק טבע, עלה לשמים ומיד תבע להתעמת עם אלוהים. "אני שהייתי צדיק כל חיי, איך זה שלא הצלת אותי מהמבול?!" הזדעק הצדיק. "מה אתה רוצה?" ענה לו אלוהים "שלחתי לך שלוש סירות הצלה, ולא הסכמת לעלות על אף אחת, אני לא יכול להעלות אותך בכוח...".


ואם לחזור לסיפור החניה, יש סיכוי שאדם שחושב שהוא בר מזל, ייטה לזכור מקרים שבהם הוא מצא חניה ולשכוח את המקרים שבהם התכניות נהרסו כי לא מצא חניה. לעומת האדם חסר המזל, שייטה לזכור יותר טוב ולייחס יותר משקל למקרים שבהם לא מצא חניה, תפסו לו חניה טובה, ותכניותיו נהרסו.
 

אז אם אתם רוצים להגדיל את הסיכוי שיהיו לכם ילדים בני מזל, תדאגו להחדיר בהם מגיל צעיר את האמונה שהם בני מזל. עשו זאת על ידי הפניית זרקור על המקרים שבהם הם נהנו ממזל טוב, כך, לאורך זמן, יש סיכוי שתחדירו בהם את האמונה שהם בני מזל, שהם רק צריכים להאמין, לא לוותר ולחפש הזדמנויות לנצל את המזל שיבוא עליהם, והוא יבוא.

 
המאמר מאת: איתמר קורן - מנחה קבוצות הורים ומדריך הורים פרטני.  054-8168865  itamar.koren@gmail.com. לעמוד הפייסבוק של "המורה להורה" - לחצו כאן

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן