מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


הודעות אחרונות מהפורום

 

בלוג הורים > לכל הכתבות

כל הורה יודע: הלילות בחורף קרים וקשים

מאת: ליאת ציוני מורד | פורסם: 29/12/2015
כל הורה יודע: הלילות בחורף קרים וקשים

להיות הורה בחורף זה דבר לא קל, בעיקר כשהוירוסים והחיידקים קופצים לבקר. הדבר הורס לכל בני הבית את השגרה ובעיקר הופך את הלילות ללבנים, מטרידים ומתישים

כל שנה אני חושבת שאולי השנה זה יהיה אחרת. אבל בכל שנה אני מגלה, שלא ממש משנה מה אעשה - אין מנוס, הילדים יהיו חולים בחורף.
 
זה תמיד מתחיל אצלי בהכחשה קטנה: קצת נזלת, לא נורא. טיפה שיעול? כל עוד אין חום אנחנו בסדר. עד שמגיעה אותה קריאה באמצע הלילה של : "אממממא! הקאתי!" לפעמים זה גם קורה סתם כשהיד שלי מונחת על המצח של אחד מהם לפני שהולכים לישון ואני מגלה שלילד יש חום.
 
לא ברור לי למה, אבל תמיד בלילה הכל קורה. חצי לילה נעלם לו לפתע כי אני חייבת לוודא שהחום יורד, להחליף את המצעים, לקלח אותם ובראש כבר המחשבות רצות...
 
הן רצות לכל מיני כיוונים, אני מודה. ביום הראשון של המחלה כל ענייני לוחות הזמנים מציפים אותי - מה אני אעשה מחר בבוקר? מה אני צריכה לבטל? למי להודיע? אם הקטן חולה איך להסיע את הילדים הגדולים לבית ספר מבלי להעיר אותו? אולי אני אקח אותו להורים שלי? מתי חמתי מגיעה? האם היא בכלל יכולה להגיע? מה אפשר לדחות? יש לי בכלל אוכל מוכן להגיש לחולה שלי בצהריים? מה הסיסמא לאתר של בית ספר? צריך להודיע לצהרון שהוא לא מגיע.... כך מגיעה לה השעה שלוש לפנות בוקר ומרוב תכנונים אני כבר לא יכולה להירדם.
 
כן, אני יודעת, הילד חולה, סובל ומסכן, העיקר שיהיה בריא. פשוט כל המסביב לא נעלם לו פתאום, כל הפרוצדורות והתוכניות שהיו לי, הכל לפתע מבוטל, משתבש. וזה לא שאני לא אכפתית או חלילה לא אוהבת את ילדיי עד אין קץ ורק רוצה רק שיהיה להם טוב. אבל בואו נודה בזה - מחלה היא דבר ששובר שגרה - ואני נורא אוהבת את השגרה שלי.
 
לאחר שארגנתי הכול בראש, מתחיל הגל השני. מה קורה? למה עדיין יש חום? לקחת לרופא? אולי אני אחכה עוד יום. אבל מה אם זו דלקת ריאות? תמיד יש את דקירת הפחד שאפילו בפני בעלי אני לא מודה בה - מה אם זה משהו באמת חמור ולא סתם וירוס? זו מעין בהלה כזו קטנה, שמשתקת לרגע את הנשימה. למדתי עם הזמן לקחת אוויר, לחשוב חיובי, לסלק את המחשבות הקשות מראשי, אבל על השנייה בה החרדה כן קופצת - אין לי שליטה.
 
כשהמצב מתחיל להשתפר מגיע גם גל של הקלה. אני אומנם עדיין לא אשלח לבית ספר, צריך יום אחד בכדי לוודא שהוא מאושש לגמרי, אבל מפלס הדאגה לפחות יורד, הילד חוזר לחייך ואני חוזרת לנשום. 
 
רק שבחורף מה שבדרך כלל קורה זה שהמחלה עוברת,  מילד אחד לשני. בדרך כלל היא מגיעה גם לשלישי. 
 
אני לוקחת אוויר, מחבקת מנשקת, יודעת שזה זמני ובעיקר אומרת תודה על הצרות הקטנות, כאלו שעוברות לאחר כמה ימים בודדים.
 
למען האמת, כל עוד אבא שלהם לא חולה אני מתמודדת מצוין, אבל עם גבר חולה בבית זה כבר באמת מוגזם, במצב הזה אני פשוט מתקשרת לאמא שלו שתבוא לטפל בו ובורחת עם הילדים. שלא יידבקו, כמובן.
 
רק בריאות לכולם :-)

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן