מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


הודעות אחרונות מהפורום

 

בלוג הורים > לכל הכתבות

איזו מן אמא את רוצה להיות?

מאת: ליאת ציוני מורד | פורסם: 4/2/2015
איזו מן אמא את רוצה להיות?

אמא לא חייבת להתעלל חלילה בילד שלה בכדי להפוך לאמא פחות טובה, לרוב הן כלל לא מודעות לטעויות שהן עושות לאורך הדרך. ואנחנו, החברות שרואות את הכל מהצד, לא מסוגלות לומר להן בכנות - אמא, את עושה טעות...

קוראים לה רחל, רווית או שירן. היא יכולה להיות דתיה, חילונית, או אחת שלא משנה לה בכלל. היא אולי חברה קרובה שלך, מכרה מבית הספר או אשתו של חבר. מה שמשותף לכולן הוא מה שאת לא יכולה לומר לה. את רואה מהצד, נאכלת, כואב לך אבל את לא תאמרי לה שבעיניך, בכנות, הגיע הזמן שהיא תתפוס את עצמה בידיים ותהיה קצת יותר אמא.
 
היא חלילה לא מתעללת בילד שלה. בעיניה, או לפחות זה מה שהיא אומרת, היא אמא משקיענית, מעל ומעבר. עובדה, הילד לבוש תמיד בבגדים חדשים ומתוקתקים. עובדה, היא עשתה לו הפקת יום הולדת שאף אחד לא ראה דבר כזה. עובדה, היא מעלה תמונות של הנסיך לפייסבוק מחייך ומאושר ומטייל בגבעת הכלניות או עמק הנרקיסים. 
 
את רואה דברים אחרים. את רואה איך היא כל יום מגיעה הביתה מאוחר, הילד כבר ישן, כי אין לה ברירה העבודה לוחצת. ובבחירה שלך זה נראה מוזר שאין לה זמן לילד אבל הציפורניים שלה מטופחות, אצל הספר היא פעם בשבועיים, חושבת ללכת גם לפילאטיס עוד פעם בשבוע כי זה נהדר לה אבל מה איתו? את שותקת. כי אולי את טועה. את שותקת, כי זו הבחירה שלך ומי שם אותך שופטת. את שותקת וזה רק הלב שמתכווץ כשהילד שלה מצלצל שוב אם אפשר לבוא, מבקש שתשחקי איתם גם, שואל אם אפשר חיבוק. אומר לך שהוא לא יודע מי יהיה בבית כשהוא יחזור ושהוא מתגעגע לאמא שלו ואיזה כיף לילד שלך שהוא רואה אותך באמצע השבוע.
 
או לא ככה. אולי היא דווקא נמצאת עם הילד כל יום. היא ליד הילד כשהיא מנקה את הבית, צועקת עליו שהוא מפריע לה לסדר, מקלחת אותו ישר כשהוא מגיע כי היא רוצה לשבת בשקט לקרוא קצת עיתון ומהר. מהעיתון לכביסה, משם לארוחת הערב ויאללה למיטה לסגור את היום. את רואה איך מחלקת לו הוראות, צועקת עליו שלא ישתולל, עצבנית מהרגע שהיא רואה אותו, לא מדברת איתו דקה. לא שואלת איך היום עבר ואיך הגננת החדשה. לא משחקת איתו בכלום, היא אומרת שאין לה סבלנות וכשהילד בא לחיבוק היא אומרת לו שלא ילכלך לה את החולצה היא צריכה לצאת אחר כך.
 
שוב, את שותקת. את רואה את הילד הולך לאיבוד, מנסה למשוך תשומת לב בכל אמצעי. את רואה אותו צועק ומשתולל, זה גם עובד לו, אז הוא ממשיך. את רוצה ממש לתפוס אותה ולומר לה שתעצור רגע, תסתכל רגע, תאהב רגע, שהילד חשוב יותר מהכביסה, מהציפורניים, מהאוכל, מאיך שהדברים נראים אבל את יודעת שכל מה שזה יגרום זה שהיא לא תדבר איתך.
 
לפעמים דברים קורים, אולי הם יגרמו לה להתעורר. הילד משתולל, או גנב משהו, הגננת, המורה או היועצת אמרו לה שיש כאן בעיה שהיא חייבת לטפל.
 
לפעמים מי שהיא תלך אליו עם הילד יאמר לה: "גברת, זה לא הוא זה אתם". אולי היא תתעורר. אולי לא.
 
את יודעת שזו דרך הראייה שלך, שאת לא נמצאת בבית איתה כל היום, שזה נורא שיפוטי. מה לעשות שאת ההרגשה אי אפשר לשכנע בלוגיקה. 
 
אולי כל מה שאת יכולה לעשות זה לתת לה לקרוא את הטור הזה ולקוות שהיא תהיה מספיק כנה עם עצמה, שתדע שיש זמן לשנות. זה אפשרי. איך הילד שלה יהיה כשיהיה גדול אי אפשר לדעת. איזו אמא היא רוצה להיות בעודה מגדלת אותו - זו, בחירה שלה.

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן