מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


נשים > זוגיות ויחסים

מה עושים כשחוסר האונים שלנו כהורים משפיע על הזוגיות?

מאת: שירלי כנעני | פורסם: 20/8/2017
מה עושים כשחוסר האונים שלנו כהורים משפיע על הזוגיות?

מי כהורה לא מכיר את ההרגשה של חוסר אונים שמציף אותנו ברגע שהילד שלנו במצוקה? מסתבר שהרגשה זו משפיעה גם על הזוגיות שלנו באופן ישיר. בכתבה זו תמצאו דוגמאות מהחיים למצב זה וכמובן גם טיפים יעילים להתמודדות

המאמר מאת: שירלי כנעני וחוה אלאוהב מאמנות זוגיות ואישיות

 
כיצד חוסר האונים הזה מול הילדים משפיע על הזוגיות שלנו באופן ישיר?
 
הדוגמא הפשוטה ביותר היא כשהילד שלנו חולה וחש ברע; בוכה מתוך כאבים, חש אי נוחות, באותם רגעים לא משנה מה נעשה, שום דבר לא עוזר או מוריד את רמת התסכול או הסבל שלו. 
 
כל מה שהיינו רוצים זה לקחת את המצוקה שלו ולהעביר אותה אלינו כדי שירגיש טוב ויחזור להיות נינוח, שליו ומוגן אבל לצערנו זה לא עובד ככה בחיים. 
 
תחושת חוסר האונים שלנו כהורים מאוד משפיעה על מצבו של הילד ועל היכולת שלו להתמודד עם קושי כמובן שזה גם משפיע מאוד על הזוגיות שלנו. בעיקר שכל אחד מההורים מפרש את הסיטואציה בצורה שונה ומגיב אליה אחרת. חשוב להיות מודעים לשוני התפיסתי שלנו כהורים על מנת שהמצב לא יתדרדר למקומות של מאבקי כוח, מי צודק ואיזו דרך היא הנכונה. בסופו של דבר לכל אחד דעה משלו, נסיון וחווית חיים שונים, אשר גורמים לנו להגיב אחרת לאותה הסיטואציה. 
 
מה שיכול לעזור לנו להתנהל בצורה יותר מודעת בוגרת כבני זוג וכהורים, היא לשים לב לדרך שבה אנו מגיבים מתוך אחריות למרחב הזוגי המשותף על מנת להשאירו נעים ומכיל גם כשיש אי הסכמה.
 
אני רוצה לשתף אתכם בדוגמא קטנה שקרתה לנו השבוע:
 
הילדה שלנו בת השנה וחצי, חלתה. היה לה חום 38.3 והתקשרו אלינו מהגן שנבוא לאסוף אותה. כשבאתי לאסוף אותה ראיתי אותה שוכבת בצד עם שמיכה ומוצץ בפה, מעוכה, בקושי מגיבה, ראיתי שהיא בכתה והגננת אמרה לי שרוב היום היתה באי נוחות, בכי, לא רצתה לאכול, לא לשחק וגם לא הצליחה להרדם בגלל הרעש בגן.
 
לקחתי אותה הביתה והשכבתי אותה לישון. לאחר שהיא התעוררה החום שלה עלה ל 39. התקשרתי לבעלי והתיעצתי עימו מה לעשות. אמרתי לו שהיא חסרת כוחות, מאד חמה, בעיקר באי נוחות ושאולי כדאי לתת לה אקמול על מנת שתרגיש הקלה. בעלי, שהוא מתנגד נחרץ לתרופות מכל סוג, כמובן אמר לי שנחכה עם האקמול לערב לקראת השינה ורק במידה והחום ימשיך לעלות מעל ל-39 נתן לה אקמול בלילה.
 
באותו רגע, הרגשתי חוסר אונים כפול, אחד מול הבת שלי, שאני לא יכולה לעשות עבורה דבר על מנת להקל על מצבה, הדבר היחידי שרציתי באותו רגע זה לקחת ממנה את הכאב ולהעבירו אליי. בנוסף, הרגשתי חוסר אונים ותסכול גדול מול בעלי, שלא נמצא כרגע פיזית בבית ולא רואה את מצבה והסבל של הילדה, אני פירשתי שהוא קובע בצורה קרה שלא צריך לתת לה שום תרופה למרות שהוא בכלל לא מבין כמה היא סובלת.
 
באותו הרגע הדבר היחידי שהתחשק לי לעשות זה לצעוק עליו, לנער אותו ולהגיד לו שהוא מעצבן אותי ולא מתחשב בבת שלו. שאני לא מצליחה להבין איך הוא יכול להתנהג ככה ושאולי הוא זה שצריך להיות בבית מולה ואז נראה מה היה עושה. 
 
שניה לפני התגובה הזאת, לקחתי נשימה, וחשבתי לעצמי מה הרגש שמציף אותי כרגע? מיד עלתה בי המילה תסכול, הרגשתי שבעלי לא רואה אותי ולא מבין מה אני אומרת. התגובה האוטומטית שלי היתה לצעוק על בעלי להגיד לו שהוא לא מתחשב. הבנתי שהתסכול שלי יושב על חווית ילדות שלי של 'לא רואים אותי' מול הוריי ולא קשורה לסיטואציה הרגעית הזאת.
 
באותו רגע, במקום לצעוק עליו הצלחתי להגיב ממקום יותר רגוע, בוגר ואחראי ולהסביר לו שכבר ניסיתי הכל ומצבה לא משתפר, ולכן אני כן רוצה לתת לה עכשיו אקמול כדי להקל עליה. ברגע שהסברתי לו בנינוחות והצלחתי להעביר לו את התחושה שלי הוא אמר שאם זה מה שנראה לי לנכון אז שאני אתן לה את האקמול. הוא אפילו לא התווכח או ניסה לשכנע אותי אחרת. 
 
באותו רגע הבנתי משהו, הבנתי שאם אני עונה מהמקום הבוגר והבטוח בעצמי, זה שאחראי ומבין מה נכון עבור הבת שלי, זה גם מה שיעבור לבן הזוג שלי. ברגע שאני עונה מהמקום הילדי, מהאוטומט שלי, אז הצד השני מתבצר בעמדתו.
 
לכן,
 
טיפ חשוב: לכולנו יש תגובות אוטומטיות ומנגנוני הגנה קדומים מהילדות, אם ברגעים שקשה לנו נהיה מודעים אליהם ונשים לב למה שקורה לנו כאשר בן הזוג שלנו חושב אחרת מאתנו, נוכל לבחור את תגובותינו ממקום בוגר ונינוח ונקבל תמיכה מלאה מבני זוגנו, ללא כעס או תסכול שמובילים לוויכוחים ומריבות אינסופיים שמזהמים את המרחב הזוגי ואת מערכת היחסים הזוגית שלנו.

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן