מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


הודעות אחרונות מהפורום

 

בלוג הורים > לכל הכתבות

ההתמכרות הכי בריאה ונעימה בעולם

מאת: ליאת ציוני מורד | פורסם: 14/9/2014
ההתמכרות הכי בריאה ונעימה בעולם

יש משהו כובש וממכר בהתנהגותם של פעוטות, גם אם הם לפעמים קצת מתישים, אין על על גילויי האהבה האינסופיים שלהם. הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו מוותרים על הנאות אחרות בחיים, רק בכדי לקבל מהם עוד חיבוק, אבל מבחינתנו זה בסדר...

אני ליאת ואני מכורה. מודה. לקח לי זמן להודות בזה אבל בסוף האמת מכה בפנים. ההתמכרות שלי לא מסוכנת לבריאות, גם לא לציבור, ובכל זאת - התמכרות.
 
אני מכורה לקטן המתוק בן השנתיים וקצת שלי. זהו אמרתי את זה. אני חושדת שגם לאחיו הגדולים הייתי מכורה בגיל הזה, אבל איכשהו חשבתי שבשלישי אני כבר אשתפר. אז חשבתי.
 
יש בגיל הזה את מתיקות התינוקות, יחד עם יכולת הביטוי של ילד שהופכים אותו לבלתי ניתן להתמודדות מבחינתי. הוא יכול להטריף אותי וברגע שהוא מבין שהוא מגזים הוא מחייך אליי את חיוכו המתוק ומתחיל לשיר לי "אמא אמא היפה! אמא אמא המתוקה! אני אוהב אותך!". הוא יודע ללכת, לרוץ ולבעוט, אבל בכניסה לגן דורש שארים אותו ומתכרבל עלי כמו גור קטן. 
 
הוא יכול להשתולל ולבלגן את כל הסלון וכשנגמר לו הכוח לשבת בחיקי ללטף ולנשק אותי. היכולת שלי לכעוס עליו מוגבלת לשתי שניות וחצי. וזה לא רק אני. בעלי סובל מתסמונת התמכרות דומה. לעיתים אני נרדמת עם הקטן במיטתנו ובעלי לא מפנה אותו לחדרו כי הוא נהנה לשאוף את הריח ולנשק את הלחיים הרכות שלו. 
 
כל זה לא חדש, את הבהירות של ההתמכרות חווינו בשישי בערב. החלטנו שאנחנו רוצים לנסוע לסופשבוע קצר בחו"ל לאחר החגים, שלושה לילות רק שנינו. התחלנו לברר מחירים, סידור לילדים, מזג אוויר... ואז לאחר עוד פרידה קורעת לב מהקטן, אחרי שבעוונותינו יצאנו לשתות משהו והשארנו אותו עם הסבתא, בעלי מביט בי ואומר בפשטות: "אני לא חושב שאני יכול עכשיו להיפרד ממנו לארבעה ימים, אני יותר מידי אתגעגע". הסכמתי מיד. אפילו לא הייתי זקוקה לשנייה נוספת בכדי לחשוב.
 
אני יכולה לספר לעצמי סיפורים, על כך שזו תקופה קשה עבורו עם הכניסה לגן חדש, אני יכולה לטעון שהלוגיסטיקה בעייתית והוא גם לא גמול לגמרי, אני יכולה אפילו לטעון ל: "דווקא עכשיו חופשה בישראל". הכול נכון, אבל זו לא הסיבה. אנחנו מתגעגעים. גם לגדולים, אבל הגדולים מעצם גילם תלויים בנו פחות, יש להם חברים, חוגים, שיעורים וענייניים. הם נפרדים בחיוך בהלוך ודורשים מתנה בחזור.
 
אני מודה באמת: אנחנו מכורים. מתקשים לוותר על העונג ליותר מיומיים. יש הטוענים שזה פוגע בזוגיות, לנו לא אכפת. אני טוענת שכל עוד אני והאיש שלי מתואמים, יודעים למצוא לעצמנו גם את הזמן לבד, ונהנים מהתמכרותנו המשותפת - אז הכול בסדר. יש כל מיני דרכים להיות הורים, זו כנראה הדרך שלנו.
 
ברצלונה תחכה לנו, היא ככל הנראה תהיה אותו הדבר גם בעוד שנתיים. בינתיים נראה לי שנלך על לילה באשדוד או אשקלון, אם כבר אז לחזק את הדרום, דווקא עכשיו.

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן