מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


הודעות אחרונות מהפורום

 

בלוג הורים > לכל הכתבות

ילדים, אין לנו ארץ אחרת

מאת: ליאת ציוני מורד | פורסם: 29/7/2014
ילדים, אין לנו ארץ אחרת

במציאות הקשה בה אנו חיים, קשה שלא לחשוב שאנו יכולים לספק לילדים שלנו חיים טובים יותר במקום אחר. אבל מצד שני, איפה עוד יבואו 20 אלף איש להלוויתו של חייל שאינם מכירים?

הראתי לילד שלי כתבה על אלסקה, סיפרתי לו על מזג האוויר הקר השורר שם, על שעות האור הארוכות והוא בתגובה שאל אותי אם יש שם אזעקות, כי אם אין - אז אולי כדאי שנשקול לעבור לגור שם.
 
חייכתי ואני מודה - המחשבה בהחלט עלתה לי בראש. אני מוצאת את עצמי רואה טלוויזיה מדי פעם ומפנטזת על חיים בעיירה נידחת בארה"ב, בקנדה או באוסטרליה. חיים במרחבים ירוקים ושקטים. מאוד שקטים.
 
שקט מהלחץ הזה, מהפחד והשנאה ממלחמת הקיום הבלתי פוסקת הזו. רוצה לתת להם חיים שקטים עם סוסים, נשף בסוף התיכון, בעיות  רגילות של גיל ההתבגרות. הם רק ילדים, אני חושבת לעצמי, באיזו זכות אני מפילה על כתפיהם את משא ההסטוריה של העם היהודי?  הם לא ביקשו את זה. אין להם יכולת בחירה. אבל לי יש.
 
האם בבחירה שלי להיות אמא לא התחייבתי לעשות הכול למענם? לדאוג להם לחיים טובים – הכי טובים שאני יכולה לספק להם? האם זה באמת הכי טוב?
 
בוא נודה בזה, אם נרצה אוכל באמת לארוז את כולם ולעבור. שנינו עם תארים, עם מקצועות, עם חברים. אולי לא זה לא יהיה קל אבל זה אפשרי. 
 
אבל לא נעבור לשום מקום וגם עוד לא מצאתי דרך טובה להסביר לילד שלי איך זה שבשורה התחתונה, עם כמה שקשה כאן לפעמים - זה המקום היחיד בעולם בו הוא לא יהיה מיעוט, בו הוא לא יפחד ללכת עם מגן דוויד, לא יחשוש לדבר עברית או לשיר את ההמנון הלאומי.
 
לא מצאתי איך להסביר לו את הדברים, כי המשמעות של כך היא בעצם לחשוף בפניו את כל האנטישמיות שעדיין קיימת בעולם, את השנאה והזעם שרבים חשים רק על עצם היותנו במקומות רבים, שאומנם השואה הייתה מזמן ובכל זאת - אין באמת בטחון שלעולם לא עוד. אין, אם אתה לא כאן.
 
אני רוצה ללמד אותו על הזכות שנפלה בחלקנו בלהיות חלק מהעם ששרד את הכול, שבכל דור ודור קמים עליו להשמידו ובכל זאת באופן פלאי הוא שורד. רוצה להסביר לו איך רק כאן יבואו 20 אלף איש להלוויתו של חייל שאינם מכירים, רק כדי שלא יהיה לבדו בדרכו האחרונה. אבל להסביר לו את כל זה אומר גם לנטוע בו פחד, צער ושותפות גורל.
 
אז אני מסתפקת באמירה שבכל מקום יש את צרותיו – יש טורנדו והוריקנים, יש קור מקפיא או חום נוראי, יש אנשים אחרים לא תמיד חברותיים כמו כאן. אני מנסה להסביר את הקשר לאנשים ולמשפחה  שלא יהיה בשום מקום אחר. אני רוצה שיגדל גאה בעמו, אבל לא כי היינו קורבנות ושרדנו. שיהיה גאה על הבנייה, השותפות והיוזמה. 
 
אני יודעת שדי מהר - הוא יגבש ראיה ודעה משל עצמו. הוא יקרא עיתונים, ספרים, ישמע פרשנויות, יתבגר. אולי הוא יגיע למסקנות שלי אולי לאחרות אני מקווה שיבין שלפני הכל, העם, הדת, המחויבויות וההסטוריה, אני קודם כל תמיד - אמא שלו.

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן