מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


הודעות אחרונות מהפורום

 

בלוג הורים > לכל הכתבות

כשבחוץ רקטות ואזעקות - גם ההורים פוחדים...

מאת: ליאת ציוני מורד | פורסם: 16/7/2014
כשבחוץ רקטות ואזעקות - גם ההורים פוחדים...

אמהות ואבות מוצאים את עצמם מבולבלים וחסרי אונים בשל המצב הביטחוני. למרות שהם מנסים להגן על הילדים בכל כוחם ולשדר עסקים כרגיל, הם יודעים כי ישנם דברים שפשוט לא בשליטתם

יש שאלות שכאמא אין לי עליהן תשובה. יש ימים שכאמא אני חשה חסרת אונים. יש ימים כמו הימים האלה.
 
גם אם ברגעים אלו הגל הנוכחי של הרקטות מאחורינו, יש לא מעט דברים שנשארים. הפחד, השאלות, חוסר הביטחון, דפיקת הלב המוחסרת כשנשמע רעש שרק מזכיר או דומה לאזעקה.
 
אני גרה ליד רחובות, יש אזעקות אבל לא ברמה של אשדוד ואשקלון. ברמה שמאפשרת לי לבחור להמשיך בשגרת חיים סבירה בסך הכל. הילדים במסגרת עם ממ"ד, לא מסתובבים מחוץ לבית יותר מדי אחר הצהריים, שומעים בומים ומתפללים לטוב. אבל זה לא הקושי המרכזי בעיניי.
 
עשינו באמת את כל מה שצריך, הסברנו לילדים איפה המרחב המוגן, הסברנו שהבומים הם רעשי יירוט שמגנים עלינו, הראנו להם מה זו דקה בשעון שידעו ללכת בנחת לממ"ד, נתנו לגיטימציה לפחד, אפשרנו לישון איתנו בחדר. הילדים שלי לא ממש לחוצים, מבחינתם זו עוד חוויה. זו אני שנשארת עם התחושות הקשות.
 
עם הקטנצ'יק שעוד לא מבין וכל רעש בסביבתו גורם לו לרוץ אליי בקריאות "אני מפחד", עם התגובה של הילדים בפעם הראשונה הבכי והפחד שלהם, עם התחושה הזו שכל מה שאני יכולה לעשות כדי להגן על ילדיי - זה לגשת למרחב המוגן הקרוב ביותר.
 
אנחנו הרי תמיד מנסים, מהרגע בו הם נולדים, להגן עליהם: למצוא את הגננת הטובה ביותר, לתווך להם את העולם, לסגור את הטלוויזיה כשיש חדשות, לעזור להם לפתור סכסוכים עם חברים, לקחת לרופא כשהם חולים, להכין אוכל, אין לזה סוף, נכון? 
 
אין סוף אבל יש גבול ברור. יש מרחב שלם שאינו נתון לשליטתי. לא יודעת מתי תהיה אזעקה, לא יודעת אם המצב עוד יתדרדר, לא יכולה להסתיר מהם את העולם כפי שהוא היום סביבם. לא יכולה גם להחביא מהם את השיח המתלהם והבוטה שנהיה עקב המצב. הם שומעים אותו מסביבם, את קריאות המוות לערבים מצד אחד של המתרס, את איומי ההרס ושנאת היהודים מהצד השני, את השנאה והזעם בתוכנו, בין ימין לשמאל, בין אנשים מבוגרים שהם פתאום רואים ושומעים אותם מכים, מקללים, עושים את כל מה שאני מסבירה להם שהוא אינה אפשרות.
 
ובתוך כל זה אני עדיין בוחרת במה שכן. מראה להם שאני מפחדת אבל מתמודדת ומנסה בכל כוחי לא רק לשדר להם שיכול להיות טוב יותר, אלא בראש ובראשונה להאמין בכך בעצמי ולעשות את מה שאני יכולה לתרום לכך.
 
אני לא ראש הממשלה, גם לא אהיה. אני אדם אחד בתוך מערבולת גדולה אבל אני מנסה. מנסה לא ללבות את השנאה בתוכנו כי אם להרגיע, לשמור בעצמי על התנסחויות מכבדות גם מול מי שמכעיס אותי, לא להיגרר לגזענות או להכללות, לא לוותר על הראיה האופטימית ועל הניסיון לשכנע כמה שיותר אנשים מסביבי לא להרים ידיים.
 
אם יש דבר אחד שברור לי הוא שאן לנו ארץ אחרת, אז עם כל הקושי כדאי שננסה לשפר אותה ככל האפשר, בדיוק בשביל מי שחשוב לנו יותר מעצמנו, בשבילם.

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן