מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


הודעות אחרונות מהפורום

 

בלוג הורים > לכל הכתבות

מהפך מצמרר: מאבא אוהב למפלצת רצחנית

מאת: ליאת ציוני מורד | פורסם: 22/6/2014
מהפך מצמרר: מאבא אוהב למפלצת רצחנית

לעולם לא נוכל להבין מדוע אבא הזה רצח את ילדיו. שום הסבר לא יתקבל על הדעת ואי אפשר לרחם על מי שלא ריחם על ילדיו שלו. אבל אל תשכחו, הוא פעם היה אחד מאיתנו...

כבר עבר מאז המון זמן. לפחות מרגיש ככה. כבר למעלה משבוע חלף מאז שאבא דקר למוות את שני ילדיו. בשלב זה חלקכם עדיין זוכרים את המקרה עליו אני מדברת, אבל בעוד שבוע - זה יישכח. ממש כמו המקרה של ההורה שזרק את ילדיו מהגג,  כמו זה שירה בכל בני משפחתו. חלק מהשכחה בעיניי היא כי פשוט ככה זה. החיים ממשיכים, דברים קורים, נערים נחטפים, מבצעים צבאיים מתרחשים, יוקר המחייה מכה בכולנו, קוראים לזה פשוט - החיים.
 
אבל חלק מזה נובע גם מהרצון שלנו למחוק את האירוע ואת מבצעו מחיינו. כולנו אומרים לעצמנו שמדובר באירוע חריג, בו האבא הוא מפלצת, הרי אף אדם שפוי בדעתו לא היה עושה כזה דבר. אף אדם שאני מכיר בחיים לא יעשה כזה מעשה. או שאולי כן?
 
תחשבו על זה לרגע, חלק מאותם הורים שהפכו שעשו את אותם דברים מזעזעים נראו לסובבים אותם, פעמים רבות, כנורמטיבים לחלוטין. הם היו חלק מאיתנו. גם להם זלגה דמעה של התרגשות כשילדם בא לעולם, הם לקחו אותו לרופא, חיבקו אותו, שאפו את ריחו, היו במסיבה בגן, ביום הולדת, לקחו את הילד לבילוי. הם לא מפלצות, הם אנשים.
 
הם אנשים שעשו מעשה נורא וזה הזמן שלנו לקחת לרגע אוויר ולחשוב על זה: האם אנחנו באמת מכירים את החברים שלנו? את המשפחה? כי נניח, אם אני אחשוב לרגע על האבא הגרוש שאני מכירה, שניסה לשים קץ לחייו בעקבות מצב כלכלי קשה - אני לא בטוחה שאני מוכנה לחתום על זה שהוא בסדר עכשיו. שהזעם, או אולי הייאוש לא יופנו לעבר הילד שלו בעתיד.
 
ואנחנו שומעים אותם בכל יום מסביבנו: את אלו ששונאים עד עמקי נשמתם את הגרושה. האם הם שונאים אותה יותר ממה שהם אוהבים את הילד שלהם? לא כמצב קבוע, אבל יכול להיות רגע שבו השנאה תעביר אותם על דעתם?

 אנחנו גם שומעים את השבורים, המיואשים, אלו שלא רואים איך הם נחלצים ממצב מסוים, שלנו אולי נראה פתיר - אבל הם חיים בתוך בור עמוק והם לא רואים את האור. לומר יהיה בסדר לא יעזור כאן. כדי להבין תהומות של ייאוש צריך להיות בהם, או להיות איש מקצוע. כי כאשר חייך מתנהלים בתוך בור שחור אתה לא רואה ברור. ואתה יכול לראות שחור מזעם, מייאוש, מדיכאון.

 
אני לא יודעת ולא אוכל להבין למה האבא הזה רצח את ילדיו. שום הסבר כהורה לא יתקבל על דעתי ואי אפשר לרחם על מי שלא ריחם על ילדיו שלו. אבל פעם - הוא היה אחד מאיתנו. 
 
כל מה שאני בעצם רוצה לומר הוא שנפתח את העיניים, לא נתעלם מסימני אזהרה, קריאות מצוקה, מכאבם או זעמם של אנשים שקרובים לנו. אם הזעם שלהם נראה קצת לא נורמלי – אולי הוא באמת לא נורמלי. אנחנו לא יכולים לתקן אבל אפשר להציע עזרה, אם אנחנו ממש קרובים אפשר גם להתעקש על כך שהעזרה תתקבל. פסיכולוג ופסיכיאטר זו לא מילה גסה, זה קרש הצלה בעיניי. האם זה היה מונע? אף פעם לא נדע, לפחות נדע שלא סובבנו את המבט ושניסינו להדליק אור קטן כדי למנוע חושך גדול.

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן