מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


הודעות אחרונות מהפורום

 

בלוג הורים > לכל הכתבות

אחים מבטן ומלידה לטוב ולרע

מאת: ליאת ציוני מורד | פורסם: 22/5/2014
אחים מבטן ומלידה לטוב ולרע

קשר בין אחים הוא מורכב ומלא ברגעים שמחים של אהבה ותמיכה ולמרבה הצער גם ברגעים של מריבות והכרזות על שנאה גדולה. כהורים קשה לנו לראות את זה, אבל לא בטוח שיש לנו הרבה מה לעשות בנידון

הסכסוכים המרים והמכוערים ביותר שקראתי עליהם התרחשו בין בני זוג או בין אחים. זה מתחיל עוד מהתנ"ך, כולנו מכירים את סיפור קין והבל או יוסף ואחיו. אחים מסוגלים לעשות אחד לשני את המחוות הגדולות ביותר כמו גם את הדברים הנוראים מכל.
 
בתור אמא לשלושה ברדקיסטים מקסימים, אני נתקלת לא מעט במצב זה. אני לא מדברת על המכות, הצעקות, הקללות, לקיחת המשחקים – עם כל אלו כבר פחות או יותר למדתי להסתדר. אני גם יודעת שזה חלק מלהיות אחים ומלהיות ילדים בכלל, הם רבים, ככה זה.

הדבר שעדיין קשה לי זה להתמודד עם חוסר הסובלנות השורר ביניהם ועם משפטים כמו "חבל שהוא קיים בעולם הזה!" או "הלוואי שהיית מת". מעבר לעובדה שבדומה לקללות יש גבול שאנחנו לא נרשה לעבור, זה מטריד אותי ברמה אחרת לגמרי. מה יהיה אם לא יאהבו אחד את השני כשיגדלו? אני הרי לא יכולה להכריח אותם לאהוב אחד את השני, אז מה כן?

 
אז אני מנסה באופן משעשע ומוקצן להעצים כל דבר טוב שהם עושים אחד כלפי השני, מסבירה לגדול שהקטן מעריץ אותו ולכן רוצה לשחק עם החברים שלו, מסבירה לקטן שהגדול דואג לו ואוהב אותו רק לא יודע איך להראות זאת, מסבירה לשני הגדולים שהעובדה שהקטנצ'יק זורק עליהם דברים, זה רק כי הוא מחפש את תשומת לבם.
 
אבל לילדים שלי יש פתרונות והסברים משלהם. הגדול הסביר לי שאני צריכה לא להתערב בוויכוחים שלהם ושלא אדאג כי כשהם יגדלו זה יסתדר. אחיו הקטן צעק עלי שאני חייבת להתערב, כי אני אמא וזה התפקיד שלי. שניהם טוענים בתוקף אחת לשבוע שהם שונאים אחד את השני. אני מוצאת את עצמי די מתוסכלת. אני מאמינה גדולה בכך שמילים יוצרות מציאות ולכן אני ממשיכה לומר להם שהם אוהבים אחד את השני, רק כועסים ושחשוב שידעו להבחין בין שני המצבים, כמו שאם קורה ואני כועסת עליהם זה ממש לא אומר שאני לא אוהבת אותם. האם זה משפיע? אין לי מושג.
 
יש את הרגעים הקטנים שמחממים לי את הלב. לראות אותם נותנים דברים אחד לשני סתם כך, לא מוכנים ללכת לישון אחד בלי השני, או לראות את שני הגדולים נעמדים כחזית אחת כשמישהו מעז להציק לאח הקטן שלהם בגן שעשועים. ממש כמו שני שומרי ראש חמודים וקטנים. אני מסתכלת, מחייכת ושומרת לעצמי תזכורת קטנה בראש. 
 
אולי הם יאהבו אחד את השני כשיגדלו, אולי לא. כל מה שאני יכולה לעשות בינתיים, כנראה, הוא מה שאני עושה תמיד – את מיטב יכולתי. אני דואגת שנאכל ביחד, נבלה ביחד, נדבר בכבוד. אני מחבקת, מנשקת, מראה להם איך אני והאחים שלי אוהבים ודואגים, מסבירה להם מה אני מצפה מהם. וכנראה כמו בכל דבר, אני צריכה להודות שהבחירות שהם יבחרו בחייהם, ממש לא בשליטתי. אוף.

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן