מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


הריון ולידה > חופשת לידה

איך מסיימים את חופשת הלידה ונשארים בחיים?

מאת: מערכת טיפת חלב ברשת | פורסם: 21/8/2016
איך מסיימים את חופשת הלידה ונשארים בחיים?

זהירות! תהום לפנייך: חופשת הלידה מגיעה לסיומה ועליך לחזור לשגרה. אבל איך נפרדים מהילדים? חוזרים לעבודה? ובעיקר כיצד מתמודדים עם תחושת הבלבול, החרדה וההתאבלות על התקופה שהייתה ונגמרה?

מאתשרונה כהן עורכת אתר בריאות האישה ומנהלת עם אחותה את "מאמי מרקט  יד 2 - אימהות מוכרות" בפייסבוק.
 
לא לכולן ניתנת האפשרות לצאת לחל״ת (חופשה ללא תשלום), ואימהות רבות נאלצות להשלים עם הפרידה מהקטנטנים שלהן מוקדם מידי - ולחזור לעבודה. מדובר במצב לא פשוט, קשה וקורע לב. לא ברור עדיין מי הם אותם הגאונים שהחליטו, לאורך השנים, כי תקופה של שלושה חודשים היא די ויותר. למה אימהות צריכות לוותר על הזכות הטבעית שלהן ואיך בסופו של דבר הן אמורות להתמודד עם הקביעה הזו שנחתה עליהן?. אני באופן אישי מתמודדת עם כך בעזרת כתיבת שורות אלו. ואתן? 
 
הרגע שבו האסימון נופל
בשבועות האחרונים לקראת החזרה לשגרה, התחילו להתעורר בתוכי תחושות רעות מאוד, לצד משמחות (ברגעים בהם בתי לידי). האסימון במוחי פשוט סירב ליפול ולהאמין כי השבועות מתקצרים, שהכיס לוחץ ושצריך לחזור לחיים הקודמים. עד עכשיו בהיתי רק בה, ומעתה ואילך אצטרך לבהות גם במסך המחשב הקר - שלא מתפתח, לא בוכה ובטח שלא מחייך אליי. 
 
לקראת סיום החופשה נתקפתי בתחושות איומות, תחושות שהקטנה שלי טרם מרגישה כלפיי אפילו. מעולם לא עזבתי אותה ליותר משעה-שעתיים, אז איך אצליח להפקיד אותה בידי אחרים? איך אנטוש אותה כאשר היא עדיין ניזונה ממני? ואיך ארגיש ברגע האמת?

מסתבר כי תחושות אלו עוברות בליבן של אימהות רבות ורובן, מרגע הלידה, מייחלות שהחופשה לא תיגמר והן יוכלו להיות עם תינוקן כמה שיותר. 
 
אין ספק כי בתקופה זו, כמו שעות השינה שלנו, כל עולמנו מתהפך ופוף! עוברים להם בהינד עפעף שלושה חודשים ואנחנו נאלצות להיפרד מהם לכמה שעות במהלך היום. אז למה זה כל כך קשה בהתחלה?
 
לביאה והגור שלה
אני מאמינה שאיני האמא הראשונה שחוותה אירוע דומה לזה ויום לפני החזרה לעבודה נתקפתי רגשות אשם, חרדה ובלבול. תחושות של חוסר השלמה, קבלת המצב החדש והתאבלות על התקופה שהייתה. 
 
עצם המחשבה שלא אראה אותה כמה שעות במהלך היום מוטטו אותי ובלילה שלפני בכיתי בכי תמרורים והחזקתי אותה קרוב אליי, כדי לנצל כל רגע שתחסר לי למחרת בעבודה. בן זוגי המבוהל רק ישב לידי וחיבק אותנו חזק. כנראה שמעולם לא שמע בכי כזה יוצא ממני וכל מה שנותר היה לו לעשות זה פשוט לנחם, ממש כאילו איבדתי את היקר לי מכל. כנראה שזה בטבע שלנו, אימהות - לקונן על הפרידה מהצאצאים שלנו בידיעה שהם נלקחים מאיתנו אחרת אין לי דרך להסביר את התופעה המוזרה הזו.
 
במהלך ההריון, ראיתי את הסרט הדוקומנטרי "בלאקפיש", שעוסק בתעשיית המים SeaWorld בארה״ב ועל אופן ההתעללות שלה בלוויתנים קטלנים. בסרט הנוראי הזה, הייתה סיטואציה קורעת לב ולא טבעית, בה בני האדם הפרידו בין הלוויתנית והגור שלה. נזכרתי באותו ערב ארור בתחושות האיומות של החיה העצומה הזו וקול צווחות הכאב שלה הדהדו בראשי. אז נכון שההשוואה גסה ולא הגיונית, כיוון שמבחינה רגשית הלוויתינים לא רואים אותנו ממטר, אבל - מה ההבדל בעצם? 
 
"לשחרר" – תשחררו מהמילה הזאת
המציאות שהוכתבה עבורנו מסמנת כי הורים צריכים "לשחרר" את הילדים שלהם, כדי שיפתחו כישורים חברתיים, מהר ככל האפשר. אבל האם באמת בשנה הראשונה לחייו תינוק צריך להתמודד עם הסביבה החברתית שלו? לדעתי ממש לא. התינוק שלנו, במיוחד בשנה הראשונה לחייו צריך להיות בחברת האנשים הקרובים אליו ביותר, ואין כל קשר לכישורים חברתיים שיפתח או לא יפתח בעתיד.
 
ואם גיבשנו דעה שכזו, שהתינוק או התינוקת כן צריכים להישאר איתנו אבל המציאות הכלכלית פשוט לא מאפשרת – איך נכניס למסגרת? ושנעשה זאת, איך נתמודד עם מה שכבר הספקנו לשכוח? בכלל, למה אנחנו כל כך ערגות לשינוי דווקא שצריך לחזור לשגרה המוכרת והידועה? התשובה היא כי לא מדובר רק בפרידה מהקטנטנים שלנו, אלא הצורך בפרידה מהחיים הקודמים שהיו לנו ורצון להגיע ליעדים שטרם הספקנו לממש.
 
רוצות שינוי? כן, מאוד!
במהלך שלושת החודשים של חופשת הלידה שלכן, אתן תגלו כי משהו בסדרי העדיפויות שלכן השתנה ובכלל בעצמי שלכן והרצון לשינוי בחיים יבער יותר מתמיד. בעקבות הגעתו של התינוק החדש מופיעו תחושות של שינוי באוויר ואימהות רבות חושבות על הסבת מקצוע, ובמיוחד לכזה שיתאים עם המצב החדש בבית.

מצב נפוץ אחר, הוא כאשר אימהות מגבשות דעה שונה על מקום עבודתן או כאלו שכמהות לצאת לדרך עצמאית וחדשה. על אף הרצון אולי לשנות תחום עיסוק שיתאים עם הלך הרוח החדש אולי כדאי לנשום עמוק ולחכות עם זה.
 
כיום לצערנו, המציאות לא פועלת לטובת האימהות שבינינו וישנה העדפה ברורה לנשים נטולות ילדים, כאלו שיהיו זמינות יותר לטובת רווחיות העסק. כמה מקומות עבודה אתן מכירות שמחפשים מלכתחילה אימהות, אלא אם מדובר במשרה חלקית הכרוכה בשכר נמוך במיוחד? אני לא אומרת שיש לקבל את המצב ויש להילחם על הזכות לשיוויון בנושא זה אבל בעידן בו ההוצאות עולות על ההכנסות פשוט אין ברירה אלא להיאחז במה שאפשר.
 
לא פעם שמעתי על אימהות מוכשרות שהגיעו לראיון עבודה בתחום שלהן ולא התקבלו בגלל היותן אימהות. מדוע אם צריכה לחשוש כאשר נשאלת על ידי המרואיין אם יש לה ילדים? איך השאלה רלוונטית לכישוריה התעסוקתיים? הידעתן כי על פי חוק שיוויון ההזדמנויות בעבודה בכלל לא חוקי לדון על הסטטוס הזה במהלך הראיון? ולמרות זאת, עדיין מאוד קשה לאימהות צעירות להתקדם ולהוכיח את עצמן ובמרבית המקרים הן נאלצות להתפשר.
 
הרי אנחנו רוצות להיות הכל – גם אימהות למופת וגם קרייריסטיות מצליחות ולמרות עובדה זו אנו ניאלץ לעשות הרבה ויתורים ולדחות סיפוקים. אם אתן חולמות על קריירה מפוארת קחו בחשבון שהתינוק יראה פחות מכן ואם בחרתן הפוך, הרי שאתן מוותרות (כרגע!) על האני שבכן. במידה ואתן מצליחות לשלב בין השניים תתעודדו, זהו מצב נדיר אך אפשרי בהחלט.
 
חזרה לשגרת העבודה - בהדרגתיות
אז איך בכל זאת כדאי לחזור לעבודה באופן הכי קל שאפשר? טרם החזרה לעבודה, כדאי להגיע להסדר הולם עם מקום העבודה שלכן. אם אתן מוערכות מספיק - אני מאמינה שתצליחו להגיע להסדר ראשוני, שכן תהליך החזרה והתאוששות לחיים החדשים אינו קל ובדרך כלל מקום עבודה נורמלי יהיה מודע לקשיים הללו. 
 
נסו לחשוב יחד על התנאים החדשים ותנסו להגיע לעמק השווה. זוהי תקופת הסתגלות חדשה עבור האימהות ולכן כדאי למקום העבודה ללכת לקראתן, שכן ככה יחזרו רעננות יותר למסגרת הישנה-חדשה בחייהן. עם זאת, כדאי לשמור על קשר במהלך החופשה עם מקום העבודה ולא לנתק את הקשר לחלוטין. אני אפילו ארחיק לכת ואמליץ להגיע לפני סיום החופשה למקום העבודה, רק כדי לא לחטוף הלם בבת אחת בעת החזרה. 
 
במידה ואתן אוהבות את מקום העבודה שלכן בוודאי תשמחו לחזור אליו ולהתרענן מהחופשת לידה. למרות שאם מדובר בחופשה, למה צריך להתרענן ממנה? מיותר לציין שזו ממש לא "חופשה", אפילו לא קרוב לזה.
 
שלושה חודשים זה ממש לא מספיק!
אני לא מאמינה שבגלגול הזה המצב ישתנה ולמעשה די איבדתי אמון במקבלי ההחלטות במדינה שלנו. עם זאת, אמשיך לקוות כי אי פעם תעבור הצעת חוק שתתיר לאימהות להישאר עם התינוקות כמה שיותר. מבחינת החוק כאשר אם מבקשת להאריך את חופשת הלידה היא יכולה לעשות זאת ולשמור על הזכויות התעסוקתיות שלה אבל כמובן – ללא תשלום.
 
מקומם אותי שמגיל מאוד צעיר אנחנו מפרישות כסף לביטוח לאומי ואלוהים יודע למי עוד מידי חודש ולכן, ניתן היה להתיר עוד זמן בבית מבלי שנחוש אשמה על כך. 
 
הרי בשביל מה אנחנו מביאות ילדים לעולם? כדי לעזוב אותם ולשלוח למשפחתון בגיל שלושה חודשים? בשביל שסכום משמעותי מהשכר שלנו יילך על מטפלת? - הרי זה אבסורד! לא נתפס בעיני הויתור העצום שהורים בכלל ואימהות בפרט שאינן יכולות להאריך את החופשה צריכים וצריכות לעבור. בחירות קשות אנו נאלצות לעשות בחיינו וניכר כי זו צומת אחד הקשים שאנו ניתקל בו. לכן, אין עוררין שהתקופה לאחר החופשה יכולה לבלבל מאוד.
 
לסיכום, הזמן מרפא
אני מייחלת ליום שאימהות רבות לא יעברו את התחושה הזו שחוויתי על בשרי. אני מקווה שהמונח ״חופשת לידה״ יוחלף ב״התאוששות לידה״ או כל ביטוי אחר מתאים יותר, ואולי ההתייחסות לזמן המוקצב תהיה שונה יותר, שכן לא מדובר בחופשה אמיתית בקריביים. בסופו של דבר מדובר בזמן הסתגלות לשינוי מהותי שחל בבית ולכן גם האב הטרי צריך לקבל חלק מן הזכות הזו לצד האם וההיפך. 
 
אימהות מנוסות הבטיחו לי שהמעבר לשגרה הכי קשה בילד הראשון. למעשה הן הוסיפו כי לאחר הלידה השנייה וכן הלאה, הן רק חיכו לרגע שבו יחזרו לעבודה כבר. ועדיין עבור אימהות טריות כמוני, אין פתרון קסם לתחושות הנטישה הללו וצריך להאמין שהן יעברו מהר.
 
הזמן באמת עושה את שלו והתחושות הקשות מתחלפות בשמחה ואושר בזכות הקטנטנים שלנו. הרי בשבילם נעשה הכל - נשמור, נילחם בשיניים, נגונן ונוותר על עצמנו במידה וצריך, ממש כמו בטבע.

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן