מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


בלוג הורים > לכל הכתבות

כשהילד מתוסכל אנחנו מתוסכלים עוד יותר

מאת: ליאת ציוני מורד | פורסם: 1/12/2017
כשהילד מתוסכל אנחנו מתוסכלים עוד יותר

כשילדים קטנים מתמודדים עם תחושת כישלון ותסכול, אנחנו ההורים מנסים לעזור לו, אבל לא תמיד מתמודדים טוב עם המצב הלא נעים שמתסכל לא פחות גם אותנו

כשעילי, בני השני והמתוק היה קטן יותר (היום הוא בן 6) התסכול הגדול ביותר שלו היה כשלא הצליח לבטא במילים מה הוא בדיוק רוצה. אז נוצר מצב בו בדימיונו הוא הולך לקבל פרוסה עם שוקולד (לדוגמה) ובמציאות הגיע כריך עם גבינה. הוא היה פורץ בזעקות רמות והיה לוקח דקות ארוכות להבין ממה נובע התסכול שלו. בתמימותי חשבתי שככל שהוא יגדל וילמד לבטא את עצמו טוב יותר - התסכול הגדול ייעלם. אז חשבתי. מה שלא הבנתי הוא, שהתסכול הזה והבכי יוצאים בכל מקום בו המציאות שונה ממה שהוא היה רוצה שהיא תהיה.
 
גם אני מתוסכלת כשדברים לא קורים כפי שציפיתי או רציתי. בין אם זו עוגה שיצאה לא טוב, בילוי שהשתבש, עסקה שלא צלחה. אני מתוסכלת, מתקנת אם אפשר - וממשיכה הלאה.
 
הקושי שלי הוא בזה שעילי המקסים והרגיש שלי נשאר בתסכול. הוא בוכה, עצוב, מכריז על היום כיום הכי גרוע בחייו ואם חלילה מדובר במשהו שהוא לא הצליח לעשות (כמו לצייר משהו מסוים) הוא כבר ממהר להודיע שלעולם לא יצליח, שהוא כשלון נוראי, חסר כשרון וזהו. נגמר.
 
אני מודה שאני לא מתמודדת עם זה טוב. אני כועסת על כך שהוא בוכה, מזכירה לו שהוא כבר גדול, חכם, יודע לדבר ומבקשת שיביע את התסכול שלו במילים, כדי שאולי נוכל לשפר, אולי אוכל לעזור.
 
וזה נכון אבל לא כל האמת. כי כשהנסיך שלי בוכה ביום ההולדת שלו, כי הילדים לא מתנהגים כפי שרצה, ומכריז שזה יום ההולדת הכי גרוע שהיה – אני, מרגישה כישלון. אני לא הצלחתי לשמח אותו ביום ההולדת שלו. כשהוא מכריז אחרי ניסיון  אחד ליצור פסל מחימר שהוא לא מסוגל ומרים ידיים – אני מרגישה כישלון. אני חשה כך מכיוון שאני לא הצלחתי ללמד אותו להתמודד עם הקושי, להמשיך לנסות, להיות נחוש בכל מצב. בכל מקום בו הוא מרגיש שהוא לא יכול, אני מרגישה שאני לא אמא מספיק טובה, מספיק משקיענית, מספיק חינוכית.
 
באופן אירוני, אני היא זו שמתוסכלת מכך שהמציאות היא לא כפי שהייתי רוצה שהיא תהיה ולא ממש מתמודדת... הייתי רוצה שהוא ימצא דרך לבטא את חוסר שביעות הרצון שלו ללא בכי וזעם. הייתי רוצה שתהיה לו קצת יותר סבלנות לנסות דברים. הייתי רוצה...

במציאות הנסיך שלי, על אף שהוא נראה גדול, עודנו ילד. היכולת שלי להתמודד עם טעויות כחלק הכרחי מהחיים, ללמוד מהן, לצמוח, לא לתפוס אותן ככישלון, זו תובנה שעברו כמה שנים טובות עד שהצלחתי באמת להכניסה לחיי. הילד בן 6, מותר לו ללמוד את זה במשך עוד כמה שנים. אז אני לוקחת נשימה ארוכה בכל פעם שזה קורה, מזהה את המחשבה הזו שקופצת לי בראש על עצמי, מדברת לעצמי בראש ומזכירה לעצמי שאני לא ממש העניין פה. יש פה ילד רגיש ומתוסכל שאני כרגע צריכה בעיקר לחבק לנשק ולהיות סובלנית אליו. את האימון להצלחה נעשה כשהוא יהיה קצת יותר רגוע, או קצת יותר גדול, או שניהם.

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן