מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


בלוג הורים > לכל הכתבות

הורים הם עבדים כל השנה, לא רק בפסח

מאת: ליאת ציוני מורד | פורסם: 22/9/2018
הורים הם עבדים כל השנה, לא רק בפסח

רשימת המטלות של הורים היא בלתי נגמרת, דבר שגורם לרבים מאתנו לחוש כמו עבדים. אבל גם ברגעים הקשים אסור לנו לשכוח שבאותה מידה אנחנו יכולים לחוש כמו בני מלוכה

כשביקשתי מהילד הגדול שלי לעזור לי לפנות את המדיח הוא טען שאנחנו מעבידים אותו כמו בני ישראל במצרים. כשבעלי מצא את עצמו בשעה תשע בערב מנקה את רצפת המטבח בסוף היום, גם הוא הביע את אותה תלונה. מכירים את הרגעים האלה? אני מכירה. אלה שבהם אני עייפה, שהגיעה השער עשר בלילה ועדיין לא נכנסתי הביתה מהעבודה, הרגעים בהם הגעתי הביתה בשלוש ועד עשר בלילה לא ישבתי לרגע, אותם רגעים שבהם אני מקלחת, מבשלת, מאכילה, מנקה - רק כדי להתחיל את הסבב שוב מההתחלה.
 
חופש מתקשר לנו אסוציאטיבית עם חופים בתאילנד, קלאב ביוון, חופשה באילת ולא עם חיי היומיום. יצאנו ממצרים אבל אנחנו חשים כעבדים. עבדים של המשכנתא, הילדים, ההסעות לחוגים, הקיום. אין משה שיוביל אותנו לחירות והאוכל נמצא בסופר ולא יצנח מהשמיים. עברו כבר כמה שנים טובות מאז נפתח הים שנעבור בו בחרבה ופסח נהפך למריבה משפחתית, במקום שנחגוג בו שחרור וחירות. הכל נכון והכל לא.
 
לפעמים זה מכריע אותי. אין לי כוח לארח את כולם שוב, ערימות הכביסה מרקיעות שחקים, מתיש אותי לבדוק מה המצב בבנק, קשה לי לעקוב אחרי כל שקל. כל פגישה שמתבטלת מעצבנת, כל יומולדת שיש לילד מהכיתה דורשת אדמינסטרציה והיערכות, מתנה והסעות ומה עם השניים האחרים? ומי ייקח מי יחזיר? ומתי המקלחות ויש לי עוד אימון בערב לפעמים. הטלפון התקלקל, הילד חולה, נגמרה הגבינה, מה נבשל לחג? רשימת המטלות שלנו היא בלתי נגמרת. חיים.
 
לפעמים אני מצליחה להסתכל על זה אחרת, לא כמו עבד, כמו מלכה. יש ממלכה שלמה שפרוסה לרגליי, יש לי נתינים קטנים ומהממים ומלך שאוהב אותי. ואני בוחרת, בוחרת במה לעבוד, עם מי לדבר, מה חשוב לי, במה להשקיע זמן ואיזה כיף לי. שאני יכולה לארח בבית שלי לחג. שיש לי בית, משפחה, כסף לקנות אוכל. כמה ברת מזל אני שיש לי עבודה, שאני בריאה ויכולה לקום אליה כל בוקר, שאני יכולה לגעת בחיים של אנשים, שיש כל הרבה אנשים בחיי שאני אוהבת ושאוהבים אותי בחזרה.
 
להיות מלכה זה לא תואר בעיני, זו בחירה. גם להיות עבד, זו אינה עובדה אוביקטיבית זו פרשנות. לא אומרת שזה קל. הרי בוא נודה בזה, לכל אחד מאיתנו יש את שק המלט שהוא סוחב על גבו. כל הכאבים שעברנו, הקשיים שצברנו, התסכולים, המרירות. איו ויכוח. יש שקים גדולים יותר מאחרים הרבה מאוד פעמים לא בחרנו מה להכניס לשק הזה. אז לפעמים הוא מכריע אותנו, אבל לפעמים אנחנו מצליחים להוציא קצת מלט ולבנות ממנו ארמון.  הארץ המובטחת היתה זבת חלב ודבש אבל גם רוויות מלחמות ודם. אם אני מרוצה או לא, נהנית, מאושרת או סובלת ומקטרת רוב הזמן זה בעיקר תלוי באיך אני מסתכלת על הדברים. אז בואו נבחר בפסח הזה, לפחות בחלקו, להיות מלכים.

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן