מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


הודעות אחרונות מהפורום

 

בלוג הורים > לכל הכתבות

יום הולדת של אמהות: זמן לחשבון נפש

מאת: ליאת ציוני מורד | פורסם: 6/4/2014
יום הולדת של אמהות: זמן לחשבון נפש

ככל שהשנים חולפות אמהות רבות חשות תחושת החמצה על הדברים שכבר לא יגשימו ומרגישות יותר ויותר מבוגרות. אני בוחרת להשלים עם מה שהחמצתי, להנות ממה שהשגתי ולהסתכל בראש מורם קדימה

בעוד כמה ימים אחגוג את יום הולדתי. מאז נולדו לי ילדים החגיגה הזו הפכה למאוד משנית ושולית בעיניי, לעיתים היום הזה חולף מבלי שאשים לב לכך. ובכל זאת השנה קצת אחרת.
 
אני עומדת מול המראה ורואה את הקמטים הקטנים שכבר הופיעו על גבי המצח ובזוויות הפה. מבחינה בשקיות השחורות שכבר לא יעלמו, חשה היטב את החמישה ק"ג העודפים ומגלה את השערות הלבנות שמבצבצת פה ושם. אני לומדת לקבל את זה שיש דברים מאחורי, שכבר עשיתי ושיש דברים שכבר לא יקרו כנראה לעולם.
 
עבור החייל החמוד שיושב מולי ברכבת אני קרובה יותר בגיל להיות אמא שלו מאשר מישהי שהוא היה מסובב לעברה את הראש, בראד פיט כנראה לעולם לא יציע לי הצעה מגונה ואני כבר לא אהיה ככל הנראה סוכנת סודית מבריקה של המוסד. אני לא אזכה באוסקר, לא עומדת להרוויח מיליונים וגם לא אגלה תרופה לסרטן. אני לא אהיה שוב בת 22, לא אסע לעבוד בעגלות בארה"ב ובואו נודה בזה - גם ביקיני לא ממש נמצא על הפרק.
 
מה שמשמח אותי בכל זה, היא העובדה שאני כל כך יודעת לראות ולהנות ממה שכן יש לי והספקתי לעשות בחיי. הרווחתי כל קמט ביושר, כל שערה לבנה, כל ק"ג נוסף. הם כולם מסמנים את החוויות שעברתי, האהבות שאהבתי, הילדים שילדתי. החייל לא יסובב אחרי את הראש אבל אמא שלו אולי תתקשר אליי כי הוא משתחחר השבוע וממש צריך אימון והכוונה ואולי אני יכולה לעזור לו.
 
אני כנראה כבר לא אתחתן עם מלך אנגליה, אבל אני משתדלת שבכל יום האיש שלצידי ירגיש קצת כמו מלך וכשאני לצידו עם הנסיכים שלי, אני לגמרי מרגישה כמו מלכה. יש חוויות שכבר אפסנתי ויש רבות אחרות בתכנון. ואני נהנית: מהילדים המקסימים שלי, מההברקות שלהם ומהאהבה שלהם. אני נהנית מלהתבגר, כי כל שנה שעוברת עלי עוברת גם עליהם ועוברת עלינו ביחד. והנה הם גדלו עוד קצת, הגדול כבר יודע לקרוא, האמצעי מקסים והקטן כבר מתחיל לדבר....
 
אולי זו הכרה בעובדה שיש מצב שלא אהיה שוב בהריון בחיי, שהשלב הזה בחיי כנראה חלף שגורמת לי להסתכל ולחשוב. כן, כשאני רואה ילדה יפהפיה עם שיער ארוך נצבט לי הלב, מודה. אבל לאחר שנייה הוא מתרחב מחדש, בערך ברגע בו הקטן שלי מושך לילדה היפה בשיער. אני מבינה שבצמתים המרכזיות בחיי עד כה, בחרתי בחירות שעשו אותי מאושרת ולא נתתי לפחד לנהל אותי - לא כשהחלטתי להתחתן, לא כשהחלטתי להביא ילדים לעולם הזה, לא בהחלטות היומיומיות מולם ולא בבחירת הקריירה שלי. אם יש משהו שבגיל 37 אני מרגישה שלמה לומר על עצמי - זה שאני בוחרת מתוך אהבה.
 
וכשאני מסתכלת אחורה לגיל 22, אני רואה כמה עברתי מאז, כמה חכמה יותר נהייתי ומשמח אותי שהיום אני יכולה לגעת בכל כך הרבה אנשים מסביבי ולפעמים גם במקומות הכי חשוכים, להראות להם קצת אור. אז כן, כל בחירה בדרך היא ויתור על כל הדרכים האחרות בהן יכולתי ללכת. אבל נראה לי שמצאתי דרך שעכשיו, היום, טובה לי. אולי בהמשך אני אחשב מסלול מחדש. השנה, אני פשוט אחגוג בכיף.

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן