מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


בלוג הורים > לכל הכתבות

מתי ילדים מפסיקים לומר את האמת?

מאת: ליאת ציוני מורד | פורסם: 19/11/2017
מתי ילדים מפסיקים לומר את האמת?

לילדים קטנים יש נטייה לומר את האמת על כל דבר, גם היא לפעמים פוגעת. ככל שהם גדלים הם לומדים שכדי להסתדר בעולם הזה, צריך לפעמים גם לשקר ולחשוב פעמיים לפני שמדברים

יש פתגם דני שאומר אמירה שכולנו מכירים "ילדים ושיכורים אומרים את האמת". לאט, לאט אני מגלה שטווח הזמן בו זה נכון עבור ילדים הולך ומתקצר. יש קסם גדול ביכולתם של ילדים לומר את הדברים כמו שהם. יחד עם זאת, לא תמיד נרצה לשמוע אותה. כשהילד שלי אמר לי שסבתא אסתר בטח תמות עוד מעט, כי היא הכי זקנה, זה שיקף את הראייה הברורה וההגיונית שלו והוא לא ממש הבין את התגובה המתחמקת שלי ואת בקשתי שלא להעלות את הנושא בפני סבתא. אבל היא הרי יודעת שהיא זקנה, הוא טען, היא בוודאי מבינה שהיא תמות ראשונה, אז למה אי אפשר לומר לה את זה?
 
רוב הזמן משעשעות אותי השאלות התמימות שלהם בנוגע לכך שלא ברור להם: למה עדיין יש לי קצת בטן אם אני כבר לא בהריון? האם זה אומר שאני אהיה שמנה כמו סבא? והאם העובדה שאני לא קונה להם כל דבר שעולה בדעתם אומר שאנחנו עניים? לעיתים אמירת האמת המוחלטת שלהם מביכה אותי, אני מודה. כשהם נכנסים לחבר הביתה ומביעים תמיהה על כמה הבית שלו קטן, כשהם מביעים חוסר שביעות רצון בולטת ממתנה שהם קיבלו או ממנה שמוגשת להם בארוחה.
 
ויש גם את המקומות שמביאים אותי לכדי דמעות. המקומות בהם הם בוחרים לא לומר את האמת כדי לחוס על רגשותיהם של אנשים מסביבם, כדי לחוס גם על רגשותיי.
 
כשחיפשתי עבודה לפני כשלוש שנים, הילד הגדול שלי, שאז היה רק בן חמש, היה מאוד מוטרד. הוא לא אמר לי מילה. כשהוא חשב שאינני שומעת שאל את אבא שלו אם אני אמצא עבודה אחרת, איך אני אסע בלי אוטו ואם אני עצובה. האמת לא הייתי עצובה בכלל עד שלא שמעתי את דבריו...
 
אבל היום אני כבר רואה אותם חושבים לפני שהם עונים לי על שאלה כגון איזו חולצה שלי יותר יפה בעיניהם, מנסים לראות קודם מה אני חושבת. הבן האמצעי ההורס שלי, ראה תמונה שלי השבוע עם שיער קצר, שאלתי אותו מה יותר מחמיא לי בעיניו: תספורת כמו עכשיו או שכדאי לקצר? הוא חייך ואמר שאני יפה בכל מצב. זוהי ללא ספק תשובה של גבר שנזהר היוצאת מפיו של ילד.
 
מצד אחד הרגישות שלהם מקסימה, היא באה לידי ביטוי מול העולם באופנים רבים ואני שמחה על כך שהם רגישים לאנשים מסביבם ולא רק לעצמם. יחד עם זאת, הייתי רוצה שישארו ילדים עוד קצת, ללא חישובי סיכונים, שפשוט יאמרו את אשר על לבם מבלי לדאוג ללבו של האדם השני שמולם. אני לא חושבת שיש לי דרך להשפיע על זה יותר מידי, אני מנסה לתת להם לגיטימציה לומר את מה שהם חושבים גם אם זה לא מוצא חן בעיניי, מסבירה להם את ההבדל בין לסרב בנימוס ללהסכים מחוסר נעימות. הייתי רוצה שגיל התמימות יתארך לו קצת, שהחיים שלהם יהיו פשוטים ונקיים מכל השיקולים שעוברים לנו בראש כמבוגרים בכל רגע נתון, אבל ככל הנראה זו שאיפה לא ממש ריאלית.
 
אני הכי מקווה ומאחלת להם שיגדלו להיות כמו אבא שלהם, האדם האמיתי ביותר שהכרתי, שברגע בלתי נשכח אחד ענה לקרובת משפחה מבוגרת שלו ששאלה בזמנו למה לא הזמין אותה לחתונה: " למען האמת, בכלל שכחתי שאת קיימת". אין כמו האמת.

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן