מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


הודעות אחרונות מהפורום

 

בלוג הורים > לכל הכתבות

אני אמא, לא גיבורת על

מאת: ליאת ציוני מורד | פורסם: 15/10/2014
אני אמא, לא גיבורת על

אין כזה דבר הורות מושלמת וגם אין ילדים מושלמים. לפעמים, למרות האהבה הגדולה שאנו חשים כלפי הילדים, כל מה שמתחשק לנו זה לשבת בשקט, לשתות קפה ולקרוא ספר בלי שמישהו יפריע לנו

יש לי חברה טובה שאמרה לי, עוד בטרם היו לה ילדים, שהיא לא אוהבת לבלות עם חלק מחברותיה האמהות, מכיוון שהן מציגות מצג שווא של אושר עילאי שלעומתו הכול מתגמד. נזכרתי בה השבוע, כשקראתי קצת לאחור, ותמהתי בליבי אם גם אני מציגה מצג שווא. לא של אושר אינסופי, אלא של סבלנות בלתי נגמרת.
 
הייתי רוצה להיות האמא הזו, שתמיד יש לה תשובה לכל שאלה, זו שלעולם אינה מרימה את קולה, שלא מאבדת את שלוותה, שצוחקת אל מול כל הנזקים המתרחשים סביבה ויודעת באותו רגע לקחת את הדברים בפרופורציה ובנחת.

לעיתים אני כזו, אבל לעיתים אני מוצאת את עצמי צורחת במלוא גרון על ילד בן פחות משנתיים, שבואו נודה בזה, מוציא אותי מדעתי. לפעמים רעש הצעקות והמריבות של הגדולים גורם לי לצרוח ולשלוח את שניהם לחדר, לפעמים זו השאלה ה-101 של הגדול, או הפעם השמינית בה אני צריכה לבקש משהו.

 
לפעמים זה אפילו לא היציאה מהשלווה אלא הצורך הפשוט בלהיות לבד או בחוסר מעש. אחת המתנות המיידיות שהורות מקנה לפחות בשנים הראשונות היא תעסוקה מתמדת: להכין בגדים, להחליף בגדים, סנדויץ לבי"ס, למלא מים, לארגן תיק עם בגדי החלפה, מתנה ליומולדת, פנקס חיסונים, לקשור אותם במושב לעצור פה ושם, לרדת וללוות, לנשק ולחבק - ויום נעים לעבודה.

מצחיק, אבל העבודה הרבה פחות עמוסה לי. לפחות אפשר ללכת לשירותים מבלי שמישהו ידפוק על הדלת במקרה הטוב או יפרוץ פנימה במקרה אחר. ויש את אחר הצהריים, זמן של איסוף מפה ומשם, לרוץ לחוג והחבר הזה בא, או להסיע לשני, ולהפריד בין הגדולים, להעסיק את הקטן, לתת שתייה, פירות, להכין ארוחת ערב, לנקות את הבלאגן ושוב - דיבורים, סיפורים, ויכוחים, מקלחות, כיף גדול. רוב הזמן.

אני מודה, בלי קשר לאהבתי האינסופית לילדים, שלפעמים אני פשוט רוצה שהם יעזבו אותי בשקט. איזה אחר צהריים אחד שבו אני אגיע, אעשה לעצמי כוס קפה ואקרא ספר. בשקט. אני חייבת לומר שלקח לי כמה שנים טובות לא להרגיש אשמה. אני אמא, לא גיבורת-על. קורה שאני יוצאת משלוותי, שאני צועקת לא במקום, שאין לי סבלנות או חשק, שבא לי שהם יראו טלוויזיה ויניחו לי לנפשי. קורה.

לקח לי זמן להבין שאם אני לא אדע לקבל גם את המקומות האלה אצלי בהשלמה, כל מה שיקרה הוא שאני אהיה יותר ממומרמת אבל לא יותר מאושרת. שזה בסדר שהילדים שלי יראו שגם לי לפעמים אין כוח או מצב רוח, שאין מושלם. וזו האמת התובנה שהכי הקלה עלי - אין מושלם. אין הורות מושלמת, אין ילדים מושלמים, ואני בשום מצב לא אהיה אמא מושלמת. אני אהיה האמא הכי טובה שאני יכולה להיות ולפעמים זה יהיה פחות מוצלח. זה לא אומר שאני לא מנסה או צריכה תמיד לשאוף ליותר. יותר רוגע, שיתוף פעולה, שכנוע בנחת, לגמרי כן. אני פשוט לא מלקה את עצמי אם המציאות של אחר הצהריים ביום מסוים לא נראתה כמו בפנטזיה שלי. ואם יש משהו שממש הייתי רוצה שהילדים שלי ילמדו ממני זה בדיוק את זה.

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן