מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


תינוקות > מידע כללי לטיפול בתינוק

שלוש, שתיים, אחת - חייכי, את אמא!

מאת: מערכת טיפת חלב ברשת | פורסם: 19/9/2016
שלוש, שתיים, אחת - חייכי, את אמא!

המעבר מתקופת ההריון לחיי ההורות הוא מעבר סוער, מרגש ומאתגר. לפניכם/ן טיפים להורים טריים ומבולבלים, שמחפשים דרכים להסתגל למציאות החדשה

הכתבה מאת: שרונה כהן היא עורכת אתר "כאב" ומנהלת עם אחותה את ״מאמי מרקט יד 2 - אימהות מוכרות״ בפייסבוק.
 
אף אחד לא יכין אתכן להורות באמת וילד ראשון זה לא מה שחשבתן או דמיינתן. למרות הקושי הכרוך בהסתגלות המצב החדש לאחר חיוך הראשון הכל נשכח, אפילו הלידה הכי קשה בעולם. חברים ובני המשפחה הדורשים בשלומי ותוהים לאן נעלמתי בחודשים האחרונים - הכל בסדר! ״הלכו לי החיים בגלל החיים שלי!״ כך כתבתי לחברתי הטובה בוואטסאפ. מיומנה של אמא טרייה ותמצית חייה החדשים.
 
הריון ועד הלידה
 
אין ספק שתקופת ההיריון הייתה התקופה הכיפית בחיי. רבות יחלקו עליי ובאמת זו תחושה אינדיבידואלית, אבל לדעתי אין שנייה לה. הבטן התופחת מיום ליום, הסקרנות למי היא תהיה יותר דומה - ״הלוואי ויהיה לה את האף שלי והעיניים שלך!״, הדאגות והחששות לפני כל בדיקה, מראות האולטרסאונד המרגשים וכולי. הייתי מוכנה לחזור אחורה בזמן רק כדי להרגיש שוב את הבעיטות שלה מתגברות לאורך ההיריון ולחוש את הסקרנות הגדולה שאפפה אותנו.
 
העצה הכי גדולה שלי שאני יכולה לתת לכן, נשים בהריון היא שפשוט תיהנו ממנו! אל תתעצבו בשל כמה קילוגרמים עודפים, בצקות מכבידות ושאר תופעות מרגיזות. לקראת הסוף - שבאמת נהיה כבד תנוחו הרבה, תרימו רגליים ותיהנו מהזמן איכות עם חברים ובעיקר זמן איכות אינטימי עם בן הזוג. בתקופה זו אני מניחה שתפנטזו יחד על החיים החדשים אשר עתידים להגיע, על אף שבהמשך תגלו פער עצום בין הפנטזיה למציאות בפועל, עדיין שלב זה חשוב מאוד במערכת היחסים במהלך ההיריון.
 
נסו גם על אף הקושי הגדול לא לחשוב כלל על הכאב במהלך הלידה. אני למשל לא חשבתי לשנייה אחת על הכאב עד לרגע שחוויתי אותו - למה לי? למה להיכנס לסטרס במהלך ההיריון כאשר ברור לי כי יכאב? לאחר שבוע-שבועיים אני מבטיחה שהדמעות אמנם יזלגו אבל לא מהכאב וההתאוששות מהלידה עצמה - על  "הורמונים" שמעתן?
 
תינוקת חדשה - זה שלי הדבר הזה?
 
אז נכון, על הכאב לא חשבתי במהלך ההיריון אלא רק על אותו הרגע שבו יחתמו לי על טופס השחרור במחלקת יולדות ויגישו לי תינוקת ישנונית - ״בבקשה, מפה את מסתדרת לבד. בהצלחה!״.
 
מצחיק כי ברגע היציאה האמיתי שברנו את הראש, לפחות שעה אם לא יותר, בניסיון להבין איך לעזאזל מכניסים תינוקת לתוך סל קל. נו ברור, צריך היה לחבר את הסל קל לבסיס ברכב ורק אז להדק לה את החגורות. למעט פרט טכני זה, נדהמתי לגלות במהלך השהייה במחלקה את פרץ האימהות שהיה טבוע בי. לא עזבתי את התינוקת כמעט וניכר כי רמות האדרנלין היו גבוהות במיוחד עד כדי כך שהתקשיתי להירדם. בדיעבד חשוב היה לנוח ולנצל כל דקת מנוחה לאחר הלידה על מנת לאגור כוחות לשגרת החיים החדשה.
 
יתרה מכך, צוות המחלקה הגביל את שעות הביקור כדי שליולדות יהיה מספיק זמן לנוח. עצתי לממהרות לעזוב את המחלקה על מנת לשריין מקום במלונית - חכו רגע, לא חבל על הכסף? במלונית אין הגבלה בשעות הביקור ואם אתן סובלות מתסמונת ה״לא נעים לי״ כמוני, אתן עלולות למצוא את עצמכן מארחות מבקרים במקום לנוח! על אף שאיני פוסלת כלל שהות במלונית אני עדיין ממליצה בחום לחכות שנייה, להתאושש במחלקת יולדות, להתייעץ עם יועצות הנקה, לדבר עם האחיות המטפלות וללכת הביתה שמתאפשר כי כמו שדורות'י אמרה, אמנם על טקסס אבל - ״אין מקום כמו הבית״.
 
הרי כמה אפשר עוד לדחות את הקץ? עדיף להתחיל את החיים עם היצור בעל האוקטבות העצומות ולהסתגל למצב החדש מהר ככל האפשר.
 
הנקה - קשה בהתחלה ולא מתאים לכל אחת
 
ברוב מחלקת היולדות בארץ עומדות לרשות היולדות יועצות הנקה שישמחו לעזור למעוניינות בתהליך ההנקה. בהתאם לזאת, האחיות בתינוקייה מחויבות להתקשר ליולדת באמצע מנוחתה או עיסוקיה ולקרוא לה כאשר התינוק צריך לאכול. כבר בשלב הזה נתקלתי באימהות שנשברו על אף הרצון הכביר שלהן להניק. לא לכל אחת זה מתאים מסיבות שונות ובמיוחד אם עברה לידה קשה וכואבת כאחת.
 
מה שכן חשוב לציין בהקשר זה הוא את החלב הסמיך והראשוני ״קולסטרום״ שלסחוט אותו בהתחלה זה כואב, מוזר ומטריד (מטפטפים מהשד לכפית ולאחר עשר טיפות נותנים לתינוק). בדרך כלל תצא הנשמה עד שטיפה אחת מסכנה תואיל בטובה לצאת אבל צריך לנשום עמוק וזה יקרה בסוף. בקולסטרום נוגדנים וחומרים תזונתיים חשובים לתינוק בימי חייו הראשונים. בין אם החלטתן על תמ״ל (תרכובת מזון לתינוקות) או שילוב של הנקה עם תמ״ל, לפחות נסו שלא לוותר על מתן קולסטרום לתינוקכן.
 
בהמשך, צפו לרבים (ובעיקר רבות) אשר יתהו על ההחלטה שלא להניק. כפי שתיווכחו בהמשך תמיד יהיו את אלו שיהיה להם מה להגיד. אם החלטתן שלא להניק אל תרגישו רע ואל תמציאו תירוצים אין ספור. הנקה לא מתאימה לכל אחת וזה בסדר גמור, תינוקות בריאים גם ללא חלב אם. אם כבר הוויכוח על הנקה - כן או לא, צריך להיות בין שני אנשים בלבד – בינכן ובן הזוג שלכן. סביר להניח שאתן אלו שתנצחו במערכה כי אימא טרייה תמיד יודעת מה הכי טוב לה ולילד. לטעמי, נפש בריאה של האם הכי חשובה להתפתחותו התקינה של התינוק. ובלי קשר להנקה, כל החלטה שתעשה לגבי הילד צריכה להיות בין שני ההורים בלבד, אתגר לא פשוט המציב בפניכם מבחן נוסף - מבחן הזוגיות שלכם.
 
מבחן הזוגיות הגדול
 
בין הנקות, החתלות, כביסות ושאר ירקות הזוגיות נדחקת לה איפשהו שם. אני זוכרת שהייתה לי זוגיות ואינטימיות אבל היא השתנתה לגמרי. כן, מבחן הזוגיות הגדול לא באמת מגיע בצורת טבעת האירוסין שחיכינו לה כל כך אלא בשלב הזה של החיים ובהמשכם.
 
זהו לא רק השלב שבו ההתנהלות הכלכלית שהייתה עד לפני הלידה משתנה כליל ומצריכה מבני הזוג כוחות נוספים שכן לא מדובר בשני אנשים חופשיים שיכולים לקפץ בין עבודות ולעשות מה שבראש שלהם. זהו, נגמר. אין יותר חשיבה על כאן ועכשיו אלא חשיבה עתידית ולטווח ארוך. ההחלטות הכלכליות צריכות להיות שקולות ומתונות יותר הרי יש עוד גור-אדם נוסף בבית שצריך לקבל הכל, אבל לא רק בחומר מדובר אלא בעיקר חום ואהבה.
 
מבחן הזוגיות הגדול נמדד בהקשבה של בני הזוג אחד לשנייה ובעיקר של בן הזוג לזוגתו בשבועות הראשונים לאחר הלידה. בן הזוג חייב להבין כי יכול להיות שהיא, מרוב אדרנלין, עלולה לשדר סוג של קּוליות ועסקים כרגיל שהרי סופם להיגמר. חוסר בשעות השינה וההתאוששות הפיזית והנפשית מהלידה עושות את שלהן, וסביר שהיא תקרוס בשלב מסוים.
 
לכן, עליהם להבין כי בשבועות הראשונים הם יהיו משרתים לכל דבר על מנת להקל על האם בעבודתה החדשה המתרחשת ממש סביב השעון. על מנת להמחיש עד כמה העבודה לא קלה בן זוגי טורח לומר באוזניי שכאשר הוא הולך לעבודה הוא למעשה נח.
 
בנוסף, לאחר השבועות הראשונים גם ההתלהבות של החברים ובני המשפחה סביב התינוק מתפוגגת לה ואז באמת נותרים בני הזוג לבד, עם תינוק ביד.
 
לצד הקשיים המלווים את בני הזוג במהלך התקופה המבלבלת הזו יש לא מעט רגעים חדשים עם התינוק ששווים כל רגע ובהחלט יש למה לחכות.
 
בשורה תחתונה אל תקשיבו לאחרים - הקשיבו לתינוק שלכם
 
״ברור שהיא רגועה, כל היום היא על הידיים!" ״שלא תרגילי אותה״ ״היא סתם בוכה, מפונקת״ ושלל דוגמאות מסמנות כי תמיד יהיו את אלו, החל מקרובי משפחה ועד הקופאיות בסופר שתמיד יהיה להם מה להגיד על האופן בו אנו מגדלים את הילדה שלנו. קשה לי להסביר להם שלפני שלושה חודשים בלבד היא דרה במקום הכי בטוח בעולם ויצאה, בקושי רב יש לציין, לאוויר העולם שהחיים בו מתישים למדי אפילו לנו המבוגרים. מכיוון שבכי זה הדיבור החדש בבית אנחנו נעשה הכל על מנת לספק את צרכיה המידיים ולנו קצת שעות שינה, גם אם נעבור על מאות החוקים בספרם של אחרים כדי לעשות זאת. תינוק בוכה מכיוון שיש לו צרכים נפשיים מעבר לאוכל ושינה, וזו קירבה פיזית של שני ההורים יחד, במיוחד בחודשים הראשונים לחייו.
 
דעו כי הרבה יותר קל להורים טריים להתייעץ עם הורים מנוסים שמודים שזה מאתגר וכי גם להם בתחילת הדרך היה נדמה כי עשו את כל הטעויות האפשריות אך הפלא ופלא, הילדים ישנים, משחקים ומדברים כמו שצריך.
 
ולאלו המצקצקים בלשונם ברחמים עלינו ומציינים כי להם היה ממש קל והילד היה "נוח" בחודשים הראשונים אני ממליצה שילכו לבדיקת זיכרון קלה כי אין סיכוי שכך היה. תינוקות אינם פס ייצור אחיד ואינם רובוטים קטנים שניתן לתכנת ולחנך בדיוק אותו הדבר, כל אחד מהם עולם בפני עצמו - לטוב ולרע.
 
בכל זאת, על אף הקושי לצד השמחה אנחנו ממשיכים להביא ילדים לעולם וההתרגשות לקראת הבאות חוזרת ובגדול. ובאשר אליי? אני לא חושבת רחוק מידי. נראה לי כי כל הרגעים הקשים מתגמדים לנוכח הופעת החיוך הראשון, המתוק והמושלם של הקטנה שלי. איני יכולה כבר לחכות ולראות מה צפוי לי בהמשך במיוחד כאשר תגיד לראשונה ״אמא״ ו״אבא״.

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן