מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


הריון ולידה > הריון

על ההריון שכאילו לא היה ועל הכאב שנשאר

מאת: ליאת ציוני מורד | פורסם: 14/9/2017
על ההריון שכאילו לא היה ועל הכאב שנשאר

נשים רבות מתמודדות עם לידות שקטות, הפלות ובעיקר עם הרבה מאוד כאב. דבר לא ישכיח את העובר הקטן שמעולם לא נולד לך, אז מותר לך לבכות, מותר לך להתאבל אבל אל תשכחי שזה גם בסדר להמשיך הלאה

תכננתי לכתוב לכם הפעם על איך שיעור שחמט אחד שבר את הילד שלי, אבל סמס שקבלתי מחברה טובה ובו נכתב ש"ההריון לא תקין" - שינה לי את התוכניות.
 
להיות בהריון זה לפחד, זה לשמוח שמחה אדירה אך גם לפחד כל רגע שזה יאבד. ובשליש הראשון זו סוג של סכנה צפויה שאנחנו מקוות שלא תקרה אבל לוקחות בחשבון שאולי בכל זאת קיים סיכוי וסיכון. לא שזה ממש מקל על האכזבה, במידה והיא מגיעה, בוודאי לא כשההריון לא בא בקלות. ואז מגיעים לשליש השני. סוג של אנחת רווחה פנימית. אבל גם, לא תמיד.
 
יש שמות שונים לכאבים שונים: הפלה מאוחרת או לידה מוקדמת או לידה שקטה. והם קיימים מסביבנו, אנחנו מכירות אותם. אני יודעת שאני מכירה לא מעט נשים שחוו את הכאב הזה: מכירה את קרובת המשפחה שאיבדה תאומות בלידה וזמן לא רב לאחר מכן גם תאומים בחודש שישי. אני מכירה את החברה של החברה שלבו של עוברה נדם בשבוע 41, את האחות של שנאלצה להפסיק הריון בסוף חודש חמישי. אלו תמונות ההריון שבוודאי לא תתקלו בהן בפייסבוק. תמונות שגם אם הן הועלו - ימהרו להוריד אותן. ינסו למחוק אותן ואת הזיכרון שלהן, את ההבטחה שלא מומשה.
 
מצטערת, אבל אף גבר לא ממש יבין זאת. לא מזמן ישבתי עם חבר, שסיפר שאשתו עברה הפלה בחודש חמישי לפני כחודשיים-שלושה. שאלתי לשלומה והוא אמר שבסדר גמור, שברור לה שזה לטובה ושעדיף מוקדם ושצריך להמשיך הלאה. הכל מאוד נכון, מאוד לוגי.
 
העניין הוא שלחוש נס קטן צומח בבטן, בועט בך מבפנים ופתאום מפסיק - זה לא לוגי, זה משתק.
 
להסתובב עם בטן, לספר לכולם, לרקום תוכניות וחלומות, להראות לילדים תמונות אולטראסונד - ואז להבין בשניה שזה לא מה שיקרה זה לא לוגי, זה פשוט כואב.
 
האמירות של "יש לך ילדים בבית" או "יהיו לך עוד ילדים" (כאילו מישהו יכול להבטיח זאת), לא ממש עוזרות. קיומו של מקור אושר נוכחי או עתידי אינו מבטל את עוצמת הכאב והאובדן, הוא רק עוזר להתמודד איתו בהמשך.
 
אז אם אתן חוות משבר שכזה או מכירות מישהי שעוברת מצב דומה - תנו מקום גם לכאב, תושיטו כתף, תנו יד. לפעמים חיבוק זה כל מה שאפשר וכל מה שצריך.
 
ואני, אני רואה אותן בינינו. אני אחת מהן. יש לי ילד שנולד אחרי הכאב שחוויתי, קטן ומדהים. אבל לא משנה כמה אור ישטוף את חיי, תמיד תהיה לי צביטה קטנה בלב על הענן שכיסה את השמש, על הילדה שלא נהייתה לי, על בוקר עצוב אחד יום אחרי יום כיפור שבו ראיתי באולטראסאונד ראש, גוף, ידיים ורגליים, אבל לא ראיתי לב פועם.

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן