מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


פעוטות > חינוך והצבת גבולות פעוטות

גיל שנתיים הידוע לשימצה – בצדק או שלא?

מאת: שני יעקבי-ברמן | פורסם: 6/9/2016
גיל שנתיים הידוע לשימצה – בצדק או שלא?

הצעות פרקטיות להתמודדות עם גיל שנתיים - כיצד נראים הדברים מנקודת מבטו של הילד וכיצד תוכלו יחד לעבור את התקופה הקשה עם מינימום מריבות והתמודדות עם מצבים קשים

מאת- שני יעקבי-ברמן, M.A  בלימודי משפחה יועצת ומדריכת הורים
 
לקראת גיל שנתיים, הפעוט החמוד שהכרנו מתחיל להראות סימנים של מרד, מסרב לפתע לשתף פעולה, הוא מתעקש להוכיח שהוא עצמאי והמילה "לא" תופסת חלק מרכזי באוצר המילים שלו. לא בכדי, בז'רגון המקצועי הגיל מכונה "גיל ההתבגרות הראשון" או "גיל המרד". סביב גיל שנתיים, היכולת הקוגניטיבית של הילד כבר עולה שלב, הכישורים המוטוריים שלו משופרים מאוד ביחס לאלו שהיו לו קודם ובהתאם הוא יודע לעשות יותר דברים בעצמו, כמו: לרוץ, לטפס, לשחק ולדבר כמעט באופן שוטף. 
 
כיצד הדברים נראים מנקודת מבטו של הילד?
 
מטרת התנהגות של הילד, היא להעביר מסר חשוב להורה. אם הוא היה יודע לבטא את רצונו במילים הוא כנראה היה אומר לכם ההורים: "אני כבר לא תינוק - אני ילד ואני מצפה שתייחסו אלי בהתאם לגילי. אני רוצה להשתלב ולקחת חלק בהחלטות שנוגעות אלי".
 
הרצון של הילד לעצמאות והשלב התפתחותי שבו הוא נמצא, דורשים מההורים לשנות גישה. אם תבינו את המסר שהוא מנסה להעביר לכם, תתנו לו הזדמנויות להחליט, תפעלו בהתאם ותגלו סבלנות (הרבה סבלנות) - בתוך מספר חודשים הילד יחזור לשתף עמכם פעולה.
 
כיצד מתמודדים עם סיטואציות שונות גיל שנתיים?
 
1. אפשרו לו לעשות את מה שהוא מסוגל – הואיל והילד דורש מכם עצמאות, אפשרו לו להתנסות במה שמבקש, לדוגמא: להתלבש, לרוץ, לאכול (גם אם זה מלכלך) ועוד. על אף שרמת הביצוע שלו תהיה שונה משלכם, אפשרו לו ללמוד ולהשתפר. זכרו שמטעויות – לומדים.
 
2. התמודדו עם התסכולים של הילד – מאחר וילד בן שנתיים רוצה לעשות יותר ממה שהוא מסוגל פיזית ולצד זה מערכת העצבים שלו עוד לא סיימה להתפתח - אל תתפלאו אם בניסיון להגיש עזרה הוא יפרוץ בבכי: "לא! אני! לבד!". מצד שני, אם תתעלמו מהבכי המתוסכל, שכולו אומר "אני לא מאמין שאני לא מצליח, אני הרי כל כך גדול!" הבכי עלול להחריף שבעתיים, כי כעת הוא גם מתוסכל וגם נעלב שמתעלמים מהקשיים שלו. החזיקו חזק, בקרוב זה יהיה מאחוריכם.
 

 
3. נסו להימנע ממאבקי כוח עם הילד - בדקו אם ההתעקשות היא הכרחית, אם הדבר לא הכרחי ואתם יודעים שתהיו מוכנים לוותר בסוף הויכוח, הקדימו תרופה למכה וותרו כבר בתחילתו. 
 
4. בחירה - כאשר זה מתאפשר תנו לילד לבחור מבין שתי אפשרויות שמקובלות עליכם לדוגמא: "מה תרצי ללבוש שמלה ורודה או צהובה?" או "מה תרצה שאשים לך בפיתה - גבינה או חביתה?".
 
5. אלטרנטיבה למילה "לא" -  זהו גיל שהנטייה הטבעית של הילד היא לומר "לא", לכן ככל שאתם ההורים תאמרו זאת, הנטייה הזו תחריף. נסו להעביר את אותו מסר בניסוח אחר, לדוגמא: אם הילד מבקש ממתק אז אמרו לו "בסדר, מיד לאחר שתסיים לאכול", כך לא אמרתם את המילה לא, אך העברתם מסר זהה וחיובי יותר.
 
6. עודדו אותו על התנהגות משתפת פעולה - כך תלמדו אותו להבחין מהי התנהגות מועילה ורצויה ובמקביל תחזקו את ביטחנו העצמי.
 
7. שתפו אותו במטלות הבית - הציעו לילד לעזור לכם במטלות שונות (תוך השגחה) לדוגמא: רחיצת ירקות במים, הכנת עוגיות, מיון כביסה לצבעים, הכנסת הכביסה למכונה ועוד. כך תעצימו את תחושת השייכות המשפחתית שלו.
 
לסיכום - למרות הקושי, גלו סבלנות וזכרו שבגיל זה, המשימה ההתפתחותית של הילד היא לפתח עצמאות. נסו לתמוך בו, להכיל אותו, להקשיב לו ולאפשר לו לפתח אותה ככל שניתן.
 
ולא פחות חשוב, ברגעים הקשים עודדו את עצמכם וזכרו, שבקרוב התקופה תהיה מאחוריכם. 

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן