מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


הודעות אחרונות מהפורום

 

בלוג הורים > לכל הכתבות

חורף עם ילדים זה סיוט אמיתי

מאת: שירי ארץ קדושה - גילרן | פורסם: 2/3/2015
חורף עם ילדים זה סיוט אמיתי

בטרם הפכתי לאמא נהניתי מכל שניה של קור, גשם והתכרבלות בשמיכה. כיום אני עסוקה בסילוק הבוץ מהבית, טיפול במחלות שמסרבות לנטוש אותנו ובהסתגרות במקומות סגורים ומחוממים עד אובדן חושים. מתי? מתי כבר הקיץ יחזור?

חורף. פעם אהבתי את החורף. פעם, ועכשיו כבר לא. 

 
ולא רק בגלל שפעם יכולתי ללבוש חולצה, ועליה סוודר, ועליו מעיל – בלי שאף אחד יחשוב שאני בהריון. ולא רק כי הצלחתי לצעוד במגפי פלטפורמה שהגביהו אותי ב-8 ס"מ מעל כל שלולית שנקרתה בדרכי. וגם לא בגלל שהתנחמתי כאוות נפשי בפחמימות לא מורכבות בלי יותר מדי ייסורי מצפון. 
 
פעם, לפני שהיו לי ילדים, אהבתי את החורף. זה היה הזמן הזה שבו סוף סוף היה אפשר להתעטף בצעיף האהוב שקניתי בפריז. הזמן לנעול מגפיים גבוהות, גבוהות מאוד. להוציא את שמיכת הפוך ואת מצעי הפלנל. להתכרבל עם בן הזוג בשמיכת פליז מול הטלוויזיה וכמובן לשבת קרוב קרוב לתנור ספירלות שמאיים לשרוף לי את הרגליים. 
 
 ועכשיו?
 
ארבע אחר הצהריים, שעה הגיונית להתחיל בה את חלקו השני של היום, מרגישה כמו תחילתו של ערב ארוך ומייגע. חושך בחוץ, אפור וקר. במקום לעשות לעצמי כוס תה ולחמם את רגליי בנעלי הבית הענקיות שלי אני צריכה לצאת עם 2 ילדים לחוג ג'ודו. אני מתגעגעת לגינה, לדשא, למקומות פתוחים. לאור. לחום. ובעיקר מתגעגעת לרגע בו לא אצטרך לנקות את הרצפה 30 פעמים ביום, כי הקטנים הכניסו לי את כל הבוץ מהרחוב הביתה.
 
תשכחו מצעיף, הקטנצ'יק מושך לי אותו ואני בסכנת חנק. אין שום סיכוי שאדלג במגפי עקב עם תינוק על הידיים וילד שנגרר מאחור באיטיות כי הוא מחפש חילזון או בודק מקרוב שלולית. מטריה? בהצלחה. מטריה זה רק המשחק הזה שמצוירת עליו דמות מהטלוויזיה. כשצריכים אותה היא נמצאת בבית, או שבורה. כשמוצאים אותה במצב תקין, צריך להתפלל חזק חזק שהילד לא יוציא לי את העין עם השפיץ.
 
תנור הספירלות הישן לא בטיחותי עכשיו, כשהזחלן בסביבה. נותר רק להיחנק עם המזגן או להשתמש ברדיאטור שגוזל חשמל כאילו היינו תחנת כוח קטנה. מילא חשמל, הוא גם גוזל לי את כל החמצן מהמוח, אני מרגישה שהמוח שלי מתאדה בשעה שאני מנסה לשיר עם הילדים שירי חורף כאילו-עליזים, אבל זה מדכא אותי. "איזה כיף זה חורף!" אני צוהלת ומדביקה את האף לשמשה הקפואה בסלון. "תראו, איזה גשם יורד, איזה יופי", כן, ממש מקסים. פשוט כיף גדול. אבל נדמה לי שהילדים לא צריכים את המלאכותיות שלי. הם באמת אוהבים את הגשם, את הרעמים, את הבוץ והשלוליות ולצערי, המחלות שהחורף מביא איתו - אוהבת אותם.

נדמה שאין סוף למחלות החורף, כל החורף הוא בעצם שפעת אחת ארוכה ומתמשכת וכל יום שהילד נשאר בגן מבלי שאקבל טלפון לבוא לקחת אותו הביתה באמצע היום - הוא בגדר נס. אתמול סיימנו וירוס של שלשולים, היום כבר יש דלקות אוזניים. לפני שבוע היו לנו 48 שעות של חום והקאות ולפני שבועיים היה שבוע קל בו רק השתעלנו כולנו ופזרנו טישו דביק בכל הבית.

ואיך אפשר לשכוח את הכביסות? כביסות בחורף זה בכלל תענוג גדול. אם בקיץ אני חייבת להפעיל מכונה או שתיים ביום, אז בחורף בגלל כל השכבות גם מכונות הכביסה שאני מפעילה מוכפלות ובכל ערב אני מוצאת את עצמי נרדמת על ערימת כביסה גדולה כשכל מה שבא לי זה לשכב במיטה.

אז כל מה שנשאר לי היום זה להיכנס מתחת לפוך, כשהילדים נרדמים ולהירדם בשנייה בעצמי. תעירו אותי בקיץ. וחכו חכו שיהיו לכם ילדים. עכשיו נותר לכם להמתין לרשומה שלי של ה-1 באוגוסט, ליום שבו יהיו 90% לחות. סביר להניח שאז מצבי יהיה קשה הרבה יותר.

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן