מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


פעוטות > התפתחות פעוטות

כל מה שרציתם לדעת על פחדים של ילדים

מאת: מערכת מגזין הורים וילדים | פורסם: 5/12/2017
כל מה שרציתם לדעת על פחדים של ילדים

אתם הולכים עם הילד לגן המשחקים אך הוא מפחד להתקרב לנדנדה? ואולי הוא קורא לכם מדי לילה כדי שתסלקו את המפלצת מחדרו? או שהוא נצמד אליכם בכל פעם שכלב, קטן כגדול, עובר ברחוב? כל ההתנהגויות האלו מבטאות פחדים טבעיים ושכיחים בקרב ילדים. למה הם קורים?

מאת: רותי אקסלרד-ארן, מערכת מגזין הורים וילדים:

בתקופת ילדותי קרה דבר נורא שהשפיע עלי והטריד את מנוחתי לאורך שנים. הילד דני כץ ז"ל נחטף ונרצח באכזריות בשכונה הפסטורלית והשקטה שבה גדלתי בחיפה. אני זוכרת את עצמי מהרגע שבו גיליתי על הרצח; רדופת פחדים וסיוטים, רצה במהירות ובכל כוחי במדרגות המובילות אל ביתי אחרי חוג, פעולה בצופים או כשחזרתי מחברה, מאמינה שהרוצחים בעקבותיי. הפחד המשתק הזה היה, כמובן, טבעי ומובן מאליו. קשה להכיל ולהבין את הזוועה אשר שיבשה יום אחד את עולמי ואת עולמם התמים של ילדים אחרים, שהבינו עד כמה ממשי וקרוב הרוע יכול להיות.

 

נכון שמקרה זה הוא קיצוני ומבעית במיוחד, אבל פחדים אצל ילדים, בשלבי ההתפתחות השונים, הם שכיחים למדי ולעיתים הופכים לחרדה ולאובססיה של ממש. ישנם פחדים שמתחילים ועוברים מאליהם ואילו אחרים מלווים את הילדים במשך תקופות ארוכות. ילדים יכולים לפחד מדברים שנראים לנו, כמבוגרים, בלתי מאיימים בעליל, ואחרים מפחדים מהדברים שכולנו, בשלב כזה או אחר, נרתענו מהם.
 

בעזרתם של המומחים, שמאי כרכום - פסיכולוג חינוכי מומחה בשירות הפסיכולוגי החינוכי של תל אביב-יפו, איריס קידר - בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית, מטפלת משפחתית ומומחית בטיפול בפחדים, חרדות, טראומות ועיצוב התנהגות, ושרון קורן-לזרוביץ - עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית, יצאנו לבדוק ממה נובעים פחדים של ילדים וכיצד ניתן להתמודד עימם. הצגנו בפניהם סוגי פחדים שונים וביקשנו מהם לפרט כיצד ניתן לעזור לילדים להתגבר עליהם.

 

רגש טבעי ותקין

"פחד הוא טבעי", מסביר כרכום. "כמו כל שאר הרגשות, הפחד מהווה מערך הנעה שתפקידו לסייע להישרדות ולהמשכיות בעולם. זהו מנגנון התרעה ואזעקה שמעורר בבני האדם התנהגויות ספציפיות. הוא גורם לילדים להיזהר בעת חציית הכביש, להימלט מכלב שרץ לעברם או לזעוק לעזרת מבוגר בעת צרה. התנהגויות אלו מגבירות את הסיכוי להמשיך ולחיות, למרות סכנה אפשרית, מציאותית או מדומיינת".
 

כרכום מוסיף כי הפחד מפעיל ומעורר רגשות ופעולות נוספות בקשר בין ההורה לילד. "בגילים הצעירים לפחד יש גם תפקיד בהקשר הבין--אישי ובלמידה החשובה של הילד שיש לו על מי לסמוך וכי ישנן דמויות חיצוניות שעוזרות לו. העובדה שההורים לרוב מגוננים על הילד ושומרים עליו בעת מצבי פחד מפתחת תחושת ביטחון בקרב הילד והבנה שיש לו על מי לסמוך בעולם הזה. הדבר יוצר קירבה וביטחון של הילד בהוריו ובדמויות אחרות, שגם הן מגנות עליו מפני ה'מפחיד' שקיים בעולמו".
 

בנוסף, לפחד יש תפקיד חשוב במערך הלמידה, ויסות הרגשות וההתמודדות עימם. "כך, למשל, ישנם מנגנוני התמודדות עם פחד שהם מולדים", מסביר כרכום. "בגיל חמישה חודשים, למשל, אם התינוק פוחד הוא עשוי לשקוע בשינה עמוקה, להסיט את מבטו כדי להעלים גירוי מטריד או לפרוץ בבכי כדי לגייס עזרה כאמצעי יעיל והישרדותי. בגיל 10 חודשים התינוק מסוגל כבר להציץ חטופות בגירוי מעורר פחד ויש לו מגוון רחב יותר של אמצעים לקרוא לעזרת מבוגר. היכולת הזו להתמודד עם הפחד, לגבור עליו ולווסתו, חשובה לתחושת המסוגלות העצמית ולהתפתחות הביטחון העצמי".
 

"ישנם מספר גורמים מרכזיים העומדים ביסוד הפחד", מוסיפה קידר. "הגורם הראשון הוא בלבול בין דמיון למציאות, שמאפיין ילדים עד גיל חמש-שש. בגילים אלו מקור הפחד יכול להיות דמות מפחידה מסרט או מסיפור, או התבדחויות שהילד שמע, כמו 'יש באסלה מפלצת'. הגורם השני הוא חוויה מציאותית שהילד עבר או נחשף אליה. זה יכול להיות שריטה מחתול, תאונת דרכים או אפילו תמונה של אירוע קשה. כל אחד מהם יכול לעורר פחד ששורשיו מציאותיים יותר. גורם נוסף הוא חיקוי התנהגות נצפית. ילדים יכולים פשוט לחקות פחד של אדם אחר. כך, למשל, ילד יכול לפחד ממקקים כי הוא מחקה את אמו שפוחדת מהם. הגורם האחרון מגיע מעברנו האבולוציוני, שהותיר בנו פחדים מפני חושך, נפילה, נחשים ומים. אלו היו גורמי הסיכון העיקריים לגור קופים החי על ענפים גבוהים והפחד מהם נותר בנו עד היום".
 

"כבני אדם, גם להורים יש פחדים וחששות משל עצמם", מוסיף כרכום. "במצבים שונים הורה עשוי להפגין חשש או פחד מגירוי כלשהו ולעיתים אף 'להדביק' את הילד ברגש דומה. אם זה קורה יש לזכור כי לרוב הילדים יש הורה נוסף, קרוב משפחה או חבר בוגר שלא חוששים מאותו גירוי ולכן ניתן להשתמש בכך כדי לציין את העובדה שלא כולם חייבים לפחד מן הדבר המסוים".
 

כיצד ניתן, אם כן, להתמודד עם פחדים בקרב ילדים?

"הדרך הטובה ביותר להתמודדות עם פחדים היא לנסות ולהבין מה הילד חווה וממה הוא מפחד", קובעת קידר. "פעמים רבות הורים חשים חוסר אונים מול מצבי פחד אצל הילד. המחשבה הראשונית היא שיש לגונן ולהגן עליהם מפני הרע והמפחיד שבעולמם, אבל כהורים אנו גם רוצים להקנות לילדים ביטחון ולהעביר להם מסר שחשוב להתמודד עם הפחד".
 

איך זה נעשה בפועל?

"כדאי לבקש מהילד לתאר להורים בפירוט עד כמה שניתן ממה הוא פוחד, מה הוא חושב ומה הוא מרגיש", מסבירה קידר. "חשוב לגלות אמפתיה לרגשותיו בתגובות כמו 'זה באמת מפחיד לשמוע כלב גדול נובח' או 'מפחיד בחושך כשלא רואים כלום'. הרבה פעמים, תוך כדי השיחה, הילד מגלה בעצמו כוחות או רעיונות כיצד להתגבר על הפחד ומציע פתרונות. הילד צריך לחוש כי ההורה מתייחס ברצינות ובכבוד לפחד שלו וההורה צריך לזכור כי אצל הילד הפחד הוא ממשי ולתת לו תחושה שהוא מוכן לעזור לו להתמודד עם הפחד. אם זה פחד מכלבים אז אפשר להציע לילד ללטף את הכלב ביחד, למשל".
 

קידר מציינת כי במקרים מסוימים ניתן גם לשחק עם הילד במשחק תפקידים. "במקרה כזה ההורה צריך לתת לילד את תפקיד הגורם המפחיד וכך הוא יעניק לו תחושה של שליטה ועוצמה. לחילופין, ניתן להטיל על בובה או על כל עצם אחר את תפקיד הגורם המפחיד ואז הילד עצמו ירגיש גדול וחזק ממנה. חשוב לשבח את הילד ולחזק אותו על כל התמודדות חיובית עם הפחד, ובכל מקרה לא להכריח אותו לעשות משהו שהוא פוחד ממנו", היא מדגישה.

 

פחד מפני זרים

גלי, תינוקת בת שנה, מטופלת על ידי אמה בבית. בכל פעם שנכנסת לביתם דמות שאינה מוכרת לה היא מתחילה לבכות ולחפש את אמה כדי שהיא תרים אותה על הידיים ו"תציל" אותה מפני הזר. השכנה, החברים של ההורים ואפילו הסבים והסבתות אינם בגדר אנשים ידידותיים מבחינתה וניתן לראות שהיא מפוחדת ומבוהלת בכל פעם שהם נכנסים לטריטוריה השלווה שלה ושל אמה.

 

מדוע זה קורה?
לדברי המומחים מדובר במצב שכיח ונורמלי המתפתח אצל רוב התינוקות בסביבות גיל חמישה עד שמונה חודשים ונוטה לדעוך בהדרגה עד גיל שנה. "הפחד מפני זרים מתפתח בשלב זה כתוצאה משילוב היכולת הקוגניטיבית והיכולת המוטורית", מסבירה קידר. "מצד אחד התינוק מתחיל להבין עד כמה חשובה וחיונית לו נוכחות ההורים. מצד שני הוא מתחיל להתרחק מההורים בשל התפתחות יכולת הניידות שלו. הדבר מעורר פחד, שכן התפתחותו השכלית מאפשרת לו לראות את העולם כטוב ורע. הוריו נתפסים כטובים וכל יתר האנשים נתפסים כרעים ועל כן מפחידים. אגב, הפחד מפני זרים הוא צורך הישרדותי שהתפתח אצל תינוקות וגורים במהלך האבולוציה. בסביבה מאיימת שורדים רק הגורים שנצמדים אל הוריהם ונזהרים מן הלא מוכר והשונה".

 

קורן-לזרוביץ מוסיפה כי הפחד מפני זרים הוא שלב התפתחותי חשוב וכי הוא מצביע על כך שהתינוק מבחין בין הורים לזרים. בנוסף יש לו חשיבות כי הוא מראה שהתפתחה אצל התינוק יכולת קוגניטיבית ורגשית התואמת לגילו. "בגיל הרך עדיין לא הושגה קביעות אובייקט, כלומר הידיעה שגם אם איני רואה את ההורה הוא עדיין קיים וכאשר הוא הולך הוא גם חוזר. זו אחת הסיבות לפחד מסוג זה".
 

 

מה עושים?
"כדי להתגבר על פחד זה כדאי להזמין את האדם הזר לשהות במחיצתכם לפרקי זמן ממושכים ולאפשר לתינוק להיחשף אליו בצורה הדרגתית", אומרת קידר. "למרות שפחד מפני זרים הוא טבעי ותקין לעיתים חשים ההורים אי-נוחות או מבוכה, או אפילו חוסר אונים, מול התנהגות התינוק והצורך לשהות לצידו כל הזמן. למרות זאת חשוב לכבד את פחדו של התינוק, שכן זהו פחד טבעי שיחלוף".

 

"הפחד יירגע כאשר ההורים יגיבו בהבנה ובתמיכה לביטוייו של התינוק ולא ייבהלו מכך", מוסיפה קורן-לזרוביץ. "רצוי לא לעזוב את התינוק לפרק זמן ממושך בגיל זה כדי לשמור על רצף שיחזק את ביטחונו העצמי".
 


הפחד מפני זרים הוא שלב התפתחותי חשוב
 

פחד מפרידה

בכל בוקר מחדש יהלי בת השנתיים מתקשה להיפרד מאמה בשער הגן. למרות העובדה שהאם משתדלת לבלות איתה בגן כרבע שעה בכל בוקר ולא "לנטוש" אותה מיד עם הגיען לגן, היא נאחזת בה בכל כוחה, ממררת בבכי ולא מוכנה שהאם תעזוב. בלית ברירה, בסופו של דבר, האם נאלצת "לקרוע" אותה מעליה ולהיעזר באחת הגננות, שמחזיקה את הילדה בחוזקה ומאפשרת לה ללכת לעבודה. מחזה זה וצעקות הבכי המהדהדות ממשיכים ללוות את האם במשך היום וגורמים לה לתחושת חוסר אונים ועצבות. הילדה מצידה נרגעת כעבור זמן קצר, משחקת ונהנית מהפעילויות בגן.

 

מדוע זה קורה?
"הפחד מפני פרידה הוא השכיח ביותר בקרב ילדים", מסבירה קידר. "מהותו דאגה מוגזמת לשלומם של ההורים ובני המשפחה וחשש שיקרה להם אסון שיגרום לפרידה מהם.זהו פחד ממושך יותר, אשר גורר מגוון רחב של תגובות, החל מקושי להיפרד בבוקר כשההורים יוצאים לעבודה, ועד לילד השומר כל הזמן על קשר עין עם ההורה".

 

קידר מרגיעה ואומרת כי גם חרדת הפרידה היא שלב נורמלי בהתפתחות. לדבריה, תינוקות ופעוטות אינם מבינים שדברים ממשיכים להתקיים גם כאשר אינם נראים לנגד עיניהם. היכולת של הילד להפנים את דמויות ההורים, גם כשאינם לידו, ולדעת שהם קיימים ויחזרו מתגבשת סופית רק בגיל שנתיים וחצי עד שלוש. "כל אלו גורמים לפעוט לפתח את פחד הפרידה, שגם הוא עתיד לחלוף עם התפתחותו", היא אומרת.
 

גם כרכום אומר כי בגילים צעירים, כאשר הפעוט עובר לידי המטפלת או מגיע למעון, מופיעה לעיתים קרובות מצוקת פרידה שמלווה לעיתים בפחד ובחרדת פרידה. "זהו חלק מהחשש שנוצר לנוכח השינוי, הפרידה מהמוכר והמעבר אל דבר חדש", הוא מסביר.

 

מה עושים?

"ניתן להקל על ילד חרד על ידי שהייה מרובה של ההורים בקרבתו", אומרת קידר. "עם זאת, כאשר ההורים חייבים לצאת לשגרת יומם חשוב שהם ידאגו לכך שהילד או התינוק יישארו עם אנשים קבועים ומוכרים. בנוסף, לקראת היציאה מהגן מומלץ ליצור טקס קצר וקבוע שיכלול, למשל, נשיקה, חיבוק והבטחה שההורה יחזור מאוחר יותר. גם אם בתחילה הטקס יגרור בכי או מחאה, הרי שעם הזמן הוא ייצור ביטחון במחזוריות שלו. כלל חשוב נוסף הוא שלעולם אסור להיעלם מבלי להיפרד מהילד".
 

קורן--לזרוביץ מוסיפה עוד כי חשוב שהורים ינסו בתקופה זו להכיל את הפחד של ילדם ולהיות לצידו ככל הניתן. בצורה זו הפעוט יצבור ביטחון ואמון בהוריו ובהדרגה ירגיש מוכן לפרידה.

 

פחד מאטרקציות

בניגוד לרוב הילדים, נועם בן השנתיים וחצי לא אוהב גני שעשועים. הוא נרתע מן המגלשה, מתחיל לצעוק כשאמו מושיבה אותו בנדנדה ומראה סימני פחד גם משאר המתקנים שאמורים לגרום להנאה לילדים בגילו. אמו מספרת כי מאז ומתמיד הוא אהב את תחושת השליטה והמגע עם הקרקע כי יש לו פחד להיות "באוויר". לקח לו זמן רב אף לעלות במדרגות ולקפוץ מגובה נמוך ביותר.

 

מדוע זה קורה?
לדברי כרכום, הפחד מפני שימוש במתקני שעשועים יכול לנבוע מהפרעה בוויסות חושי שעלולה להתבטא בתחושה הדומה למחלת ים. סיבה חלופית עשויה להיות התנסות קודמת שהיתה לא נעימה. יכול גם להיות שהילד זקוק לתחושת שליטה ועלייה על מתקני השעשועים גורמת לו חוסר ביטחון עקב יכולת השליטה המוגבלת במצב. קורן-לזרוביץ מוסיפה כי לעיתים פחד זה יכול להופיע בשל תחושה של חוסר קומפוטנטיות (מסוגלות) בתחום הגופני-מוטורי. "ילדים שאינם רגילים למתקנים בגינה, שחשים חוסר ביטחון פיזי או שקיימים אצלם סרבול וקשיים מוטוריים למיניהם, יימנעו מלהיחשף למקומות שבהם יחושו איום על תפקודם הגופני. אצל ילדים אלה יכול להופיע גם חשש ממים ומבילוי בבריכה או בים".

 

מה עושים?
כרכום סבור כי פשוט אין צורך להכריח ילד לעלות על מתקנים שמהם הוא מפחד. "המנגנון הנכון במקרה כזה הוא של הימנעות", הוא אומר. גם על פי גישתה של קורן-לזרוביץ לא כדאי להלחיץ ולנדנד לילד כי זה לא עוזר, אלא רק מגביר את תחושת האשמה ועשוי לפגוע בדימוי העצמי שלו. יחד עם זאת, כמניעה למצבים מעין אלו היא מציעה להורים, כבר מגיל ינקות, לחשוף את הילד לכמה שיותר התנסויות מוטוריות תחושתיות. "זהו אחד הדברים החשובים שיש להקפיד עליהם. אם מדובר בתינוק בן חודש ההמלצה היא להשכיב אותו על הבטן במצב של ערות כדי שירים את הראש ויחזק את חגורת הכתפיים, ובהמשך לאפשר לתינוק לתרגל התהפכות, זחילה וכדומה. הורים לא תמיד מבינים את המשמעות העצומה של עצם היכולת לאפשר לתינוקם התמודדות והתפתחות. ישנם הורים, למשל, שמעדיפים שהתינוק לא ייצא מהעגלה או ולא יזחל על הרצפה ויתלכלך". לדבריה, גם כאשר לילד יש קושי או עיכוב בהתפתחות המוטורית מסיבה כלשהי, אימון והתנסות מגבירים את הביטחון העצמי שלו מכיוון שהוא מכיר את גופו ויכולותיו.

 

"כאשר הקושי כבר קיים וילד אינו מתמודד ונמנע מלהיחשף למתקנים ולאטרקציות, כדאי למצוא דרכים פחות מאיימות לעזור לו להיחשף לפעילויות מוטוריות", מציעה קורן-לזרוביץ. "ניתן למשל לשחק עימו על הדשא בכדור. לפעמים חוגים כמו ג'ודו, קפוארה והתעמלות יעודדו השתתפות בפעילויות ספורטיביות מאתגרות שאינן מאיימות". בנוסף, ניתן לפנות לאבחון בעזרת ריפוי בעיסוק.
 

באשר לקושי הרגשי, ממשיכה קורן-לזרוביץ, "יש לנסות להבין ממה חושש הילד. צריך לתת לגיטימציה לפחדיו, לא לבטלם או לכעוס עליו. עלינו כהורים לדעת שתמיד יהיו ילדים שלא יאהבו להיות בלונה פארק, ויש לקבל זאת בהבנה".
 


אין צורך להכריח ילד לעלות על מתקנים שמהם הוא מפחד
 

פחד מרעשים

שגיא בן השלוש מפחד מאוד מרעש של בלון מתפוצץ. כשהוא רואה בלונים תלויים על התקרה הוא נלחץ ומבקש לחזור הביתה, אפילו אם מדובר במסיבת יום הולדת מהנה. הידיעה שסופו של כל בלון להתפוצץ, מבלי שהוא יידע מתי זה יקרה, מרתיעה אותו ומשבשת אצלו את האפשרות ליהנות מאירועים שבהם בלונים הם דבר שבשגרה.

 

מדוע זה קורה?
"ילדים רבים רגישים לרעש חזק, החל מרעש של שואב אבק ועד לרעש של זיקוקים", מאשרת קורן-לזרוביץ. "הרעש גורם לבהלה וליציאה מהשגרה המוכרת והשקטה שלהם. זוהי רגישות שיש לה גם מרכיב פיזיולוגי ולכן יש להבין זאת ולעזור לילד במצבים של רעש מוגבר. התופעה, חשוב לדעת, הולכת ופוחתת עם הגיל".

 

לדברי כרכום מדובר בפחד טבעי ונפוץ. "בגילים צעירים תינוקות מפחדים מדברים רבים שעלולים לאיים על עולמם ואינם מוכרים להם", הוא מסביר. "רעשים מבהילים אותם ופעמים רבות הם מקשרים זאת לכאב או לדבר מה לא נעים שעלול לקרות להם".

 

מה עושים?
"דרך טובה להתמודד עם פחד מרעשים היא להכין את הילד מראש לכך שעלול להיות רעש", מציינת קורן-לזרוביץ. "ניתן, למשל, לתת לילד לפוצץ בלון בעצמו כדרך לשלוט בסיטואציה. רק חשוב שהדבר ייעשה בשיתוף ובהסכמה מראש של הילד".

 

"לפחד יש הקשר בין-אישי וחברתי", מוסיף כרכום. "להורים ולאנשי החינוך יש תפקיד משמעותי בלמידה של תבנית הפעולה לנוכח מצב מעורר פחד. חשוב לזכור כי הפחד כשלעצמו איננו לא תקין ולכן אין צורך, וגם לא ניתן, לחסוך מילדים התנסויות של פחד. בהתאם לגיל הילד ניתן להשתמש במצבים אלו כדי לבדוק וללמוד תגובות חלופיות לתגובות בריחה והימנעות".

 

פחד מחושך וממפלצות

מאיה בת הארבע נהגה ללכת לישון כל ערב במיטתה, להקשיב לקלטת אהובה ולהירדם בלי בעיות מיוחדות. לאחרונה היא מתקשה להירדם וקוראת להוריה כדי ש"יגרשו את המפלצת" שנכנסה לחדרה, מפחידה אותה ומפריעה לה לישון. ההורים מנסים להסביר למאיה שאין שום מפלצת בחדר ואף מדליקים את האור כדי שהיא תיווכח בכך בעצמה, אך הסצנה חוזרת על עצמה מדי לילה.

 

מדוע זה קורה?
"הפחד מחושך וממפלצות אופייני לילדים בני ארבע עד שש ומתאים לשלב ההתפתחותי שבו הם נמצאים. מבחינה פסיכולוגית הילד מתמודד בשלב זה עם קונפליקטים הן בעולמו הפנימי והן מול הסביבה ודרישותיה, ביניהן השתלבות במסגרות החינוכיות, למידה וציות לחוקים ולכללים של הגן ודרישות חברתיות שונות", מסבירה קורן-לזרוביץ.

 

בגילי הגן, עם הגדילה והתפתחות היכולות הקוגניטיביות והשפתיות, מתחילים להופיע אף סיוטי הלילה אצל ילדים רבים. "החלומות, באופן כללי, הם אסופה של רשמים ואירועי היום החולף, המשמשים ככלי וכמקום בטוח יחסית להתמודדות עם פחדים שונים שמקורם בשעות הערות", מציין כרכום. "סיוטים הם למעשה תסריטים שבהם הפתרון שבחלום לא עזר, או שהנושא שהועלה בהם היה קרוב מדי אל המציאות ולא סיפק מרחק מספק לבדיקת תגובות חדשות".

 

מה עושים?
"על ההורה לחשוב ביחד עם הילד על פתרונות יצירתיים ולהעלות בפניו רעיונות, כמו שמירת פנס ליד הכרית, החזקת אקדח צעצוע לצד המיטה כדי לאיים על המפלצת בחזרה, או אולי אפילו החזקת צעצוע מצחיק כדי לשעשע את המפלצת ולהתחבר איתה", מציע כרכום. "יש להקשיב לילד ולאפשר לו לבטא את הפחד", אומרת קורן--לזרוביץ. "לעיתים ציור או עבודות יד אחרות יכולות לעזור לילד לבטא את הפחדים והחלומות. אפשרו לו לספר על המפלצות שמהן הוא מפחד, לצייר אותן או לכתוב עליהן סיפור. בנוסף, מומלץ להקריא ספרים בנושא", ממליצה קורן-לזרוביץ.

 

במידת הצורך, ניתן להדליק אורות בבית משעות הערב ולהשאירם בחדרים שבהם הילד נמצא. בשעות הלילה כדאי להשאיר מנורת לילה דולקת בחדרו של הילד, כזו שהוא בחר בעצמו עם דמות אהובה שתשמור עליו. לוכד חלומות יכול להיות דרך נוספת להפיג את הפחד. אפשר להסביר לילד מה תפקיד לוכד החלומות, ואף להכין אותו עם הילד בעזרת ערכת יצירה מיוחדת. כמו כן, בעזרת דמיון מודרך לפני השינה ניתן לשוחח עם הילד על אירועים חיוביים שקרו לו, על מה שהוא אוהב לעשות ועל היכן ועם מי הוא אוהב לבלות. אחרי התרגול אמרו לו שיחשוב על הדברים הטובים הללו בכל פעם שמגיע חלום רע. ניתן גם להקריא לו ספרים מצחיקים עם בדיחות, חרוזים ומעשי שטות שיכולים להכניס אותו למצב רוח טוב שיכול לסייע לשינה רגועה ונינוחה.
 

איפה המפלצת? כדאי לחפש תרונות יצירתיים



פחד מחיות

ירין בן השש פוחד מכלבים. החשש שלו גדול כל כך עד שכאשר עובר לידו כלב הוא נצמד לאמו וכמעט פורץ בבכי. הפחד של ירין הוא לא רק מכלבים גדולים המסתובבים ללא רצועה, אלא גם מכלבים קטנים שקשורים ברצועה לבעליהם.

 

מדוע זה קורה?
"בגיל זה ילדים רבים מפגינים פחדים שונים באופן שהוא נורמטיבי לגמרי", אומר כרכום. "חלק מזה נובע מההבנה המתפתחת אצלם כי העולם אינו באמת בשליטתם, וחלק מכך נובע מהקושי שעדיין קיים אצלם להבחין בין דמיון לבין מציאות".

 

מה עושים?
לדברי כרכום להורה יש תפקיד משמעותי בהתמודדות של הילד עם הפחד. "הורה יכול לעמוד חוצץ בין הכלב לבין ילדו – כדי להגן עליו. ההורה יכול גם לעמוד לצד הילד מול הכלב או מאחורי הילד לנוכח הכלב – כדי לתמוך ולסייע לו בהתמודדות. לכל אחת מהפעולות הללו יש אמירה בעלת משמעות פסיכולוגית ורגשית והיא מעידה עד כמה ההורה סומך על הילד ועל כוחותיו. לכן, כאשר הילד גדול מספיק כדי להתמודד עם הפחד אין צורך לנקוט בפעולות המגנות עליו ומחזקות את התלות שלו בהוריו. במקום להגן על הילד יש לתמוך בו ולבדוק יחד איתו מהם הדברים שהוא יכול לעשות בכוחות עצמו כדי להתגבר ולהתמודד עם הפחד".

 

קידר משתפת במקרה נוסף של ילד שחווה פחד דומה, אך הדבר נבע מטראומה שעבר בילדותו. "דוד ננשך על ידי כלב כשהיה בן 10 וטייל לבדו ברחוב. לאחר כחודש הוא החל לחלום חלומות רעים ולהתעורר בלילותכשהוא מזיע, רועד ובוכה. בהמשך אף סירב לצאת מביתו. הוריו לא הבינו מה קורה לבנם ולא קישרו זאתלאירוע הנשיכה שכן חלף מאז פרק זמן שבו הוא תפקד מצוין." זוהי דוגמה מובהקת לדבריה למצוקה בעקבות טראומה מהעבר. הילד סבל למעשה מתסמונת פוסט-טראומטית היכולה להופיע חודש, חודשיים ואף יותר לאחר האירוע. במפגשים עימה עיבד דוד את האירוע הטראומטי. "הוא לא שכח את האירוע, אך רגשותיו כלפיו קהו. לאחר חמישה מפגשים בלבד הוא חזר לתפקד כבעבר".
 

"בפחדים מסוג זה, הכוללים גם פחד ממים, מרופאים או מכאב, יש לאפשר שיחה על העניין, לעזור לילד לבטא את עצמו ואז לעודדו להתמודד בדרכו", מציינת קורן-לזרוביץ. לדבריה יש לעזור לילד להיחשף לפחדיו בקצב ובמידה שהוא מסוגל לקבל. "המטרה שלנו היא לאפשר לו לחוש שהשליטה בידיו". למשל, לילד החושש מבדיקת רופא ניתן לרכוש ערכת רופא-חולה ולשחק עימו במשחקי תפקידים. בנוסף, חשוב להכינו מראש לבדיקה. לילד החושש ממים ניתן להביא בריכה מפלסטיק או גיגית קטנה להתיידדות הדרגתית עם המגע והתחושה של המים. "היצירתיות מאוד חשובה כאן ומהווה מפתח לתהליך ההתמודדות של הילד ולביסוס הקשר בין ההורה לילד", היא אומרת.

 

פחד ממוות

יואב בן השבע מוטרד מנושא המוות. אמו מספרת כי הוא משתף אותה לעיתים קרובות במחשבות רעות שמציפות אותו. הוא שואל שאלות על העולם הבא וחרד שיקרה דבר רע להוריו או לאחיו. אם אמו מאחרת לאסוף אותו מבית הספר הוא נלחץ ומדמיין שהיתה לה תאונת דרכים או שהיא חלתה. לא פעם הוא שואל את הוריו מי יטפל בו ובאחיו אם הם ימותו.

 

מדוע זה קורה?
לדברי קידר רוב הילדים מתחילים להתעניין ולשאול שאלות בנוגע למוות בסביבות גיל ארבע-חמש. הדבר קורה גם ללא היחשפות למוות ממשי של מישהו קרוב. מוות של בעל חיים, ידיעה בתקשורת או סיפור ששמע הילד עלולים להיות הגורם לתחושת הפחד וחוסר הביטחון. "בסביבות גיל 10 ילדים מגבשים תפיסת מוות מציאותית למדי. ההכרה במוות ובסופיות החיים מעוררת בילדים חרדות בדרגות שונות, בהתאם למבנה הרגשי האינדיבידואלי שלהם, האווירה והתמיכה המשפחתית ואופן ההיחשפות למוות".

 

מה עושים?
קיימות שתי דרכים לסייע לילד שחש חרדה מעין זו. האחת, לקחת אותו לטיפול פסיכולוגי ממוקד בבעיה. בדרך כלל מדובר במספר מפגשים בודדים. אפשרות שנייה היא לנסות להתמודד עם החרדה בעצמכם. קידר מספקת מספר עקרונות בסיסיים שעשויים לסייע לכך: "אמרו תמיד רק את האמת, אך לא את כל האמת. אין צורך להעמיס בפרטים, בתיאורים או ברגשות. דברו עם הילד במילים פשוטות. בררו מה עורר אצלו את החרדה וענו לו בצורה עניינית. אמרו למשל: 'אנחנו נמות, אבל זה יקרה בעוד הרבה שנים, כעת אנחנו צעירים ובריאים'. בררו כיצד הוא תופס את המוות. לעיתים תפיסת המוות היא חיובית ('מגיעים לגן עדן') וניתן להשתמש בכך להרגעה. אם הורים מתרשמים שילדם אינו נרגע או שחלה החמרה בפחד, חשוב לקחת אותו לטיפול, משום שטיבן של חרדות להתפתח ולהתעצם".

 

קורן-לזרוביץ מוסיפה כי "הורים עם חרדות מסוג זה מעבירים זאת הלאה לילדיהם. ילדים עם חרדות הינם רגישים יותר ולרוב החרדה מאפיינת אותם כבר מגיל צעיר. במצבי חרדה אלו יש מקום לפנות לייעוץ על מנת לקבל כלים להתמודדות. לא כדאי לחכות זמן ממושך מכיוון שהפרעה זו פוגעת בדימוי העצמי, ביחסים החברתיים ובהצלחת הילד בלימודים".
 

פחדים שונים, אך לא משונים

כרכום מסביר כי קיימים גם פחדים, שאופייניים בעיקר בגיל הגן, בנוגע לשלמות הגוף ולחוזקו. הסיבה לכך היא כי תפקודי הגוף ומערכותיו עדיין לא מובנים לילד ואת הפערים בידע הוא משלים באמצעות "תיאוריות" אינטואיטיביות שהוא מפתח לעצמו על סמך התנסויותיו. "פחד נפוץ הוא שפנים הגוף יזלוג החוצה מהעור אם יהיה בעור פצע קטן. לכן לא מעט מילדי הגן כל כך אובססיביים בנוגע לשלמות גופם ולהדבקת פלסטר על כל שריטה קטנה".
 

פרט לפחדים התפתחותיים אלו ישנם פחדים ספציפיים, שלחלק מבני האדם יש נטייה מולדת לפתח או לאמץ אותם. "מדובר בפוביות ספציפיות מגורמים מסוימים שמבחינה אבולוציונית 'היה כדאי' לבני האדם לחשוש מהם, אך כיום האדם חושש מפני גירויים אלו מעל ומעבר לכל קנה מידה הגיוני והדבר מגביל את אורח חייו באופן משמעותי. כלולים כאן, בין היתר, פחד מחיידקיים וממחלות, פחד ממקומות גבוהים או סגורים וכדומה", אומר כרכום. פחד נוסף, המקושר בעיקר לתלמידים מתחילים, הוא הפחד מבית הספר. "הסיבות והמניעים לפחד זה אינם ידועים בוודאות, אך נמצא כי ההורים לילדים אלו מגיבים בהגנת יתר ובכך מחזקים התנהגות של בריחה ו/או הימנעות תוך כדי עידוד תלות וחיזוק הקושי בהתמודדות עם שינויים", הוא מסביר.


כדאי להימנע מהגנת יתר

 

פונים לעזרה

ישנם מקרים שבהם הורים אינם יודעים אם הפחד של הילד הוא בגדר הנורמה או שמא הפחד "עבר את הגבול" והילד סובל מחרדה המחייבת פנייה לטיפול של גורם מקצועי. "פחד הוא מפני דבר ספציפי ומציאותי, בעוד חרדה היא פחד מפני דבר שאינו נוכח במציאות, ברוב המקרים", מסביר כרכום. "למשל, אני יכול לפחד מעכביש שנמצא איתי בחדר, אך אם אני במקום ללא עכבישים, או נמנע מלהגיע למקום שעלולים להיות בו עכבישים, זו חרדה". קורן-לזרוביץ מוסיפה כי כשמדובר על פחד הכוונה היא לחשש מוגבר ממשהו מוגדר ומוחשי, ואילו חרדה הינה תחושת מתח ואיום כללית הקשורה במצב רגשי כלשהו ולאו דווקא בגירוי חיצוני. "חרדת יתר הינה סוג של הפרעת חרדה, שמשמעותה חרדה כללית. ילד שסובל מחרדת יתר יכול להיות מודאג ומתוח מטבעו, חושש תמיד מהעתיד, עסוק בשאלות לפני כל אירוע או שינוי, חרד מביצועיו ולחוץ לגבי כל דבר". לדבריה ילדים אלה עלולים לסבול לעיתים קרובות מתופעות פיזיולוגיות כמו כאבי ראש, כאבי בטן ואפילו הקאות, בשל הלחץ שבו הם מצויים. לדברי כרכום ישנם מספר מאפיינים המסייעים להורים להבחין מתי הפחד מפסיק להיות רגש תקין ורגיל והופך לחרדת יתר:
 

* גיל: כאשר חשש שאופייני לגיל מסוים (לדוגמה, פחד ממפלצות) חורג מתקופתו (תקופת הגן או תחילת בית ספר יסודי, לכל היותר).
 

* עוצמה: כאשר הפחד אינו תואם לעוצמת הסיכון (לדוגמה, פחד ממשי ממוות של בני המשפחה).
 

* תפקוד: כאשר הפחד יוצר סבל מיותר ומונע תפקוד ועצמאות (לדוגמה, ילד שאינו הולך לגן בגלל פחד כלשהו).
 

כרכום אומר כי במצבים אלו על ההורים לפנות לגורם מקצועי כדי שיסייע להם לתמוך בילד להתמודד ולהתגבר על פחדיו.
 

כיצד מטפלים בילדים הסובלים מחרדת יתר?
"מטרת הטיפול היא לסייע לילד לרכוש כלים להתמודדות", מסביר כרכום. הוא ממשיך ומפרט כי העבודה של המטפל עם הילד היא ברמה קוגניטיבית והתנהגותית וכי הטיפול הוא פרטני, כלומר בילד עצמו ובהתאם לסוג הפחד, ובמהלכו מלמדים את הילד לווסת את הפחד ולהרגיע את עצמו. "הדבר נעשה, למשל, על ידי טכניקות של נשימה, כיווץ והרפיית שרירים או דמיון מודרך. בהמשך המטפל עשוי אף לחשוף אותו, באופן הדרגתי, לגירוי מעורר הפחד כדי שירכוש התנסות חיובית של שליטה והתגברות. ברוב המקרים הטיפול מלווה בהדרכת הורים שמטרתה לסייע להורים לחדול מהתנהגויות שמגבירות את התלות של הילד ולהחליפן בהתנהגויות תומכות עצמאות. במקרים רבים הטיפול בפחדים של ילדים הוא עקיף, כלומר באמצעות ההורים ובאמצעות התערבות מערכתית של המסגרת החינוכית שבה נמצא הילד. בטיפול זה מסייעים להורים לאתר את ההתנהגויות שלהם שמחזקות תלות באופן שגוי, ולהחליפן בהתנהגויות מחזקות עצמאות".

 

קידר טוענת שהשאלות המרכזיות שהורים צריכים לשאול את עצמם היא עד כמה פחדי הילד מפריעים או פוגעים בתפקוד ובהרגשת הילד ועד כמה הם פוגעים בתפקוד ההורים ובהרגשתם. אם ההורים מתרשמים שפחדיו של הילד מפריעים לו במהלך החיים השוטף, כלומר אם הוא נמנע מלפגוש חברים, נמנע מעשייה, מתקשה להירדם, נצמד אליהם גם לאחר גיל שלוש או אינו מפתח קשרים עם אנשים אחרים, והם אינם מסוגלים לסייע לו – מומלץ לפנות לאיש מקצוע."הטיפול שונה מילד לילד ומותאם לגיל הילד, לאישיותו, לגורמי הפחד, לתמיכת הסביבה ועוד. ישנן מספר שיטות שהוכיחו עצמן כיעילות במיוחד בעבודה עם פחדים בקרב ילדים. השיטה הנפוצה, מעבר לטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, היא טיפול בשיטת EMDR– טיפול בהפרעות דחק פוסט-טראומטית המלווה בהדרכת הורים. מדובר בטיפולים ממוקדים שמשכם אינו ארוך, ובכל מקרה חשוב שההורים יהיו שותפים לטיפול ויהוו מקור תמיכה וביטחון לילד". קורן-לזרוביץ מוסיפה כי כיום הטיפול בהפרעות חרדה למיניהן מתקדם ביותר, הן בפסיכותרפיה והן על ידי טיפול תרופתי, וכי לרוב השיפור הינו ניכר ומהיר.
 

לסיכום, הפחדים תמיד יהיו חלק מחיי ילדינו, ברמה כזו או אחרת, ובהתאם לשלבי ההתפתחות וההבנה שלהם. שאלות כמו אם לעזור לילד על ידי היצמדות אליו ושמירתו מכל פחד אפשרי או לאפשר לו להתמודד בעצמו עם הפחדים הקיימים בעולמו, עד כמה להיות שם בשבילו ומהו המינון הנכון שיאפשר לו התמודדות בריאה עם אתגרים – אלו הן הדילמות הנצחיות שלנו כהורים. כל הורה צריך למצוא לעצמו את שביל הזהב וללכת בזהירות על הקו הדמיוני בין הנכון, המאתגר והרצוי. כדאי לזכור כי ילד רגיש וחששן זקוק לנו יותר ומן הסתם גורם לנו להתנהג בצורה מגוננת יותר. עם זאת, חשוב שההורה יהיה ערני למחיר של הגנת יתר. יש למצוא את הדרך המתאימה למקרה של כל ילד וילד, על פי עוצמת הפחד ואופי הילד.
 

אמנם החל מגיל הגן הורים מצפים מהילדים לגלות עצמאות גדולה יותר, אך חשוב לזכור כי הילדים של היום מושפעים מחשיפה רבה ומוקדמת מדי לאלימות, למיניות ועוד נושאים, שלא פעם מעמידים אותם במצבים קשים וללא כלים מתאימים לעיבוד בגילם. אמנם הם חכמים ומלאי תבונה, אולם הם לא תמיד מבינים את מלוא המשמעות של הסובב אותם ונפשםהעדינה אינה בשלה לחשיפה כזו. הפער בין השכל לנפש עשוי לעורר פחדים וחרדות.
 

ילדים שחוו טראומות, כמו מחלה, מוות, גירושים וכדומה, עלולים לפחד מיותר גורמים ואף לפתחחרדות.במקרים אלו יש להורים תפקיד חשוב ויכולת רבה להשפיע, לסייע ולהרגיע. הם צריכים להכיל את הפחד של הילד, לתמוך, לשוחח עימו ולגלות גמישות ורגישות כלפיו ככל שיידרש.

באופן כללי, מומלץ תמיד לשוחח ולברר עם הילד ממה בדיוק הוא פוחד ולהשתדל לתת מענה מספק כהרגעה. אם יש צורך בנוכחות פיזית קרובה בתקופה מסוימת, חשוב להיות שם בשבילו. עם הזמן ובהדרגה ניתן להרחיב את טווח הקירבה שלכם ולעודד את הילד על כל ניסיון התמודדות שלו עם הפחד. במצבים שבהם הפחד אינו מרפה והילד מפתח חרדת יתר חשוב לקבל הכוונה וכלים מקצועיים מאת מומחה בתחום. כדאי לזכור כי בכל גיל, גיבור הוא לאו דווקא מי שאינו פוחד, אלא מי שפוחד ומתגבר.

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן