מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


תינוקות > מידע כללי לטיפול בתינוק

משפחה חד הורית: עצות מועילות להתמודדות

מאת: מור אסאל | פורסם: 10/10/2017
משפחה חד הורית: עצות מועילות להתמודדות

הקמת משפחה חד-הורית. אבל איך מסתדרים בחודשים הראשונים אחרי הלידה? עצות טובות מתוך הספר ``מלידה עד גיל שנה – המדריך הישראלי השלם לטיפול בתינוק``

הנה הגיע הרגע: הרגע שחלמת עליו, תכננת אותו, חששת מפניו, רצית בו למרות כל הקשיים שידעת עליהם מראש. יש לך תינוק. תינוק שהוא רק שלך. כל האהבה, כל האחריות, כל החששות, כל הגאווה – מוטלים רק על כתפייך.

 
יותר ויותר ילדים בארץ נולדים לאמהות יחידניות – מה שאומר שאת לא לבד. זה לא יהפוך את הלילות שלך לקלים יותר כשתצטרכי לקום אל התינוק ולא יהיה לך במי לתקוע מרפק עצבני. אבל זה יכול לתת לך אומץ, אמונה בדרכך, ובהמשך גם חברה טובה להתייעץ איתה ולהיתמך בה.
 
 
השבועות הראשונים
הטיפול בתינוק אינו שונה אִם ההורים הם זוג או אֵם יחידנית. מה ששונה הוא כמות האנרגיה הנדרשת כדי לעשות זאת.
 
נכון שלרוב האם לוקחת חלק גדול יותר בטיפול בתינוק, גם אם יש לה בן זוג צמוד ומסור. בסופו של דבר היא זו שמיניקה, כמעט תמיד היא זו ששומעת את הבכי בלילות, ואחרי שבוע, פחות או יותר, היא גם בדרך כלל נשארת לבד בבית כשבן הזוג חוזר לעבודה. אבל יש הבדל מהותי אחד: כשיש בן זוג אפשר לחכות לרגע המתוק שבו הוא יחזור הביתה ויאפשר לך לקחת, ולו לשעה, פסק זמן מהטיפול בתינוק. אם התינוק לא יונק, יש עם מי לחלוק את האכלות הלילה. יש מי שיעשה סידורים, קניות וטלפונים כשאת מתמסרת לשותף החדש במשפחה. ואחרי כל היום הארוך – יש עם מי לדבר.
 
לעומת זאת, כאם יחידנית את צריכה לעשות גם וגם: גם להעניק לתינוק את המגע והמזון שאליהם הוא זקוק, גם לנהל את הבית, גם לדאוג לפרנסה. חילופי התפקידים גובים מחיר לא פשוט של דאגה ועייפות.
 
התקופה שאחרי הלידה היא תקופת מעבר אצל כל אישה, ועל אחת כמה וכמה אצל האם היחידנית, שעוברת בבת אחת מ"מצב רווקות" ל"מצב משפחה". תקופות מעבר הן לרוב קשות ומאתגרות יותר, ודורשות הסתגלות.

כדי להקל על עצמך בשבועות הראשונים, כדאי לך להיעזר ברעיונות הבאים:

 
- אל תהיי גיבורה: המעבר להורות, עם כל השמחה והאושר, הוא גם משבר. כל אישה חווה קושי במעבר הזה, שנמזג אליו קוקטייל של חוסר שינה, חוסר זמן פנוי, שינוי רדיקלי באורח החיים ובסדר היום, כאבים בחלקים שונים בגוף, דאגה, ולקינוח – השתוללות הורמונים. קשה להפוך לאם ועוד יותר קשה להפוך לאם יחידנית, שאין לה שותף טבעי לכל המהפך. הרשי לעצמך להיות גם חרֵדה ועצובה ולא רק שמחה ומאושרת. תני לעצמך לחוות את כל קשת הרגשות ואף להודות בה בפני אחרים. (אף על פי שטבעי שתרצי לומר ש"הכול בסדר", ולו רק כדי שאף אחד לא יגיד "אמרתי לך".) גם אם עד היום היית עצמאית לחלוטין, אחרי הלידה הרשי לעצמך להיתמך, להיעזר, להישען: זה מה שנשים בכל הזמנים ובכל התרבויות עשו אחרי לידה, ובדרך כלל מי שהיה שם בשבילן אלו נשים אחרות ולאו דווקא בעל.
 
- בקשי עזרה: בתקופה הראשונה שאחרי הלידה יש להניח שתהיי יחסית מוקפת בבני משפחה ובחברים שירצו לעזור. לידה היא אירוע מרגש עבור כל הקרובים אלייך, וכמעט כולם רוצים לקחת חלק בהתרגשות. קחי בחשבון שעם הזמן העזרה הזאת תהיה פחות זמינה (כי לכולם קל יותר לעזור לטווח קצר ופחות לטווח ארוך), ובינתיים קחי כל מה שמציעים לך: אוכל, עזרה בבית או שירותי בייבי-סיטר. אם אמך, אחותך או חברה טובה מוכנות לישון איתך בלילה בשבוע הראשון, כשכל נשימה של התינוק תקפיץ אותך מהמיטה – קחי את ההצעה בשתי ידיים. שמרי את כוחותייך עבור התינוק שלך ועבור התקופה שבה העזרה תהיה פחות זמינה. זה מרתון ארוך, חלקי את כוחותייך בהתאם.
 
- ארגני את היום: השבועות הראשונים אחרי הלידה הם תמיד סוג של כאוס, שבו את יכולה לגלות בשתיים בצהריים שעוד לא הספקת לצחצח שיניים או לשתות את הקפה של הבוקר. מכיוון שאין לך בן זוג שהולך לעבודה וחוזר ממנה (וכך מכריח אותך לשמור על מינימום קשר לסדר יום), כדאי שתקפידי על כך בעצמך: "סדר יום" כשמו כן הוא: מסדר לנו את היום וגורם לנו להרגיש יותר שפויים ופחות אבודים; ארגון יעיל של הזמן יעזור לך לבצע בעצמך את שלל המטלות שבדרך כלל חולקים בהן שני בני זוג. 
 
- צאי החוצה: כדי שלא תהיי ימים שלמים לבד, כדאי להכניס לשגרת יומך מוקדם ככל האפשר טיול קבוע: לגינה הקרובה, לקניון, לסופרמרקט. אחרי הכול זה זמן מצוין להשוויץ ביצירת הפאר שנולדה לך.
 
- מצאי עם מי לדבר: כשאין לך בן זוג, את עלולה למצוא את עצמך ימים שלמים מדברת רק עם התינוק שלך. זה חשוב בשבילו – אבל זה לא מספיק לך. נסי למסד לעצמך שיחת טלפון יומית, מדי ערב, עם חברה או קרובת משפחה, שאת יכולה לספר לה מה היה היום: החל מכמה את עייפה וכלה בכך שנדמה לך שהוא חייך היום את החיוך ראשון. במידת הצורך, גם שיחות עם איש מקצוע מתחום הטיפול יכולות לעזור.
 
עם מי חולקים את כל ההתרגשות? 
הורות – לחוד או ביחד – היא חוויה מטלטלת. היום-יום מורכב מאינספור רגעים מרגשים, משמחים, מתסכלים, מלחיצים ומעייפים. לא קל כשאין עם מי לחלוק את כל הגודש הרגשי הזה, ולא תמיד אמא, אחות או חברה טובה יכולות למלא את תפקיד השותף המלא.
 
כדי שיהיה עם מי לחלוק, כדאי מאוד להשקיע כבר בתקופה הראשונה בבניית מעגל חברתי חדש של שותפות לדרך. אפשר להצטרף לקבוצת אמהות לתינוקות באחד ממרכזי ההורות, ועוד יותר כדאי לחפש קבוצה כזו של אמהות יחידניות, שיבינו בדיוק על מה את מדברת. 
 
עוד דרך טובה היא להצטרף לאחד הפורומים באינטרנט שמכנס אמהות יחידניות. בקבוצות וירטואליות שכאלו מתנהלת תנועה ערה של המידע, האכפתיות והתמיכה הרגשית, ולא פעם הן גם עוברות מהרשת אל העולם האמיתי ומקיימות מפגשי אמהות-ילדים. כדי למצוא פורום שכזה הקלידי במנוע חיפוש "אמהות יחידניות" או "חד-הוריות". 
 
 
 

עם מי להתייעץ? 
אחד הקשיים של הורות יחידנית הוא שברגעים של מתח וחשש – בעיקר בכל מה שכרוך בבריאות – אין עם מי להתייעץ. החום של התינוק עלה – האם לקחת אותו למיון או לא? הוא בן 8 חודשים ועוד לא מגלה סימני זחילה: צריך טיפול או סבלנות? יש לו פריחה מוזרה מתחת לברכיים: לקבוע תור לרופא או לחכות שיעבור לבד?
 
כדי לא להרגיש לבד בהתלבטויות האלו, שתמיד נראות באותו רגע הרות גורל, כדאי לך לבנות לעצמך קאדר של יועצים זמינים. זו יכולה להיות אמא מהמעון שאת סומכת עליה, אחות טיפת חלב נעימה במיוחד או רופא ילדים שמוכן לתת לך מספר טלפון ולענות על שאלותייך גם מחוץ לשעות הפתיחה בקליניקה. גם פורומים של הורות לתינוקות הם מאגר לא אכזב למידע מהיר וזמין.
 
היתרונות של גידול ילדים ללא בן זוג
לא הכול קשה יותר כשמגדלים תינוק ללא בן זוג. אמהות יחידניות רבות מדברות דווקא על כך שקל יותר לגדל ולחנך ילד כשאין מישהו לריב איתו. את מחליטה בעצמך אם הוא יישן לידך במיטה או בעריסה בחדר משלו. את קובעת (בלי דיונים נוספים) אם הוא יינק ועד מתי. את מחליטה מתי להתחיל לתת לו אוכל מוצק, מתי הוא ילך לישון ומה תעשו בשבת.
 
אמהות מספרות גם שיש משהו חזק מאוד וממלא במיוחד בקשר שנרקם בין אמא לילד וזהו. האהבה הגדולה הזאת לא מתחלקת עם עוד אנשים, ואין שאלה של "את מי התינוק מעדיף" – שאלה שיכולה למרר את חייהם של הורים.
 
ויש גם עוד יתרון אחד גדול: אצל זוגות נשואים לא פעם ההיריון הוא חלק מהתנהלות כמעט אוטומטית. אצל אמהות יחידניות, לעומת זאת, מדובר בהורות שצמחה מתוך שיקול דעת ובחירה, בגיל שהוא לא פעם בוגר יותר מהממוצע. להורות כזו יש סיכוי טוב להיות הורות בשלה ואחראית. 
 
למלא את המקום של אבא
הקשר שנרקם בין אמא יחידנית לבין תינוק הוא ממלא במיוחד, משום שאין אדם נוסף שיחלוק בו. חשוב לדעת שכל אֵם נמשכת לכיוון של סימביוזה עם התינוק שלה. זהו המהלך הטבעי של הדברים, והוא נחוץ למען התפתחותו של התינוק. עם זאת, מבחינה פסיכולוגית יש גם לאבא תפקיד מהותי: דווקא לפרק את הסימביוזה המתוקה שבין האם לילד. הוא ה"שלישי" שגורם הן לאם והן לתינוק (לא בינקות המוקדמת, אבל קצת אחר כך) להבין שיש עולם מחוץ לקשר הקסום ביניהם. עבור האם האב הוא תזכורת וקשר לעולם המבוגרים ולמציאות. עבור התינוק, אחד מתפקידיו העיקריים של האב במשפחה הוא להקנות לילד את הידיעה שאמא לא רק שלו, ולא נוצרה רק כדי לשרת אותו. זה הבסיס להבנה העתידית של הילד שאנשים אחרים בעולם לא נועדו רק לשרת אותו ואת צרכיו. אחד התפקידים המרכזיים של האב הוא, אם כן, להוציא את אמא מדי פעם מהנתינה האינסופית לתינוק. 
 
ואולם גם כשאין אבא בתמונה, גורמים אחרים יכולים למלא את מקומו. יציאה לסרט, עבודה או הליכה למכון כושר יכולות להיות "הדבר השלישי". אחרי החודשים הראשונים כדאי מאוד למסד שגרה קבועה שבה לפחות פעם בשבוע את עושה משהו בשביל עצמך, שלא כולל את התינוק. זה טוב בשבילך וזה טוב גם בשבילו.
 
חוץ מההיבט הזה חשוב שתדעי שבשנה הראשונה התינוק אינו חווה חוסר בדמות אב: התיאוריות הפסיכולוגיות הוותיקות והעדכניות כאחת מדברות על חשיבות "הדמות המטפלת": דמות אחת קבועה וטובה דיה. לכן בשלב זה אין הכרח להכניס לחייו דמויות גבריות רק כדי שירגיש אנרגיה גברית (אם כי כמובן דודים וסבים מוזמנים להצטרף לטיפול בדיוק כמו הדודות והסבתות). 
 
"איפה אבא שלו?"
אנחנו בישראל. וזה אומר שמרגע שילדת, כל העם איתך: בעצות, ברעיונות, בהצעות עזרה – וגם בשאלות חודרניות שיצוצו מהאנשים הכי לא צפויים: הקופאית בסופרמרקט, מוכרת הבגדים בקניון או הדוד של סבתא שלא פגשת מאז הבת מצווה. באיזשהו רגע לא מתאים מישהו כבר ישאל: "אז איפה אבא שלו?" או יעיר: "הוא בטח דומה לאבא שלו, כי לך הוא לא דומה." 
 
כדי שלא תרגישי נבוכה או אפילו מותקפת, כדאי להכין מראש תשובה קבועה לשאלות, שלא מספקת יותר פרטים מכפי שאת מעוניינת לתת: "ילדתי אותו בלי אבא", "אני חד-הורית" או אפילו "אין לה אבא – היא נולדה מתרומת זרע." הכול בהתאם לתחושתך ולרצונך.
 
לא פחות חשוב להתחיל כבר עכשיו לחשוב על מה שתגידי לילד כשישאל איפה אבא שלו. יש לך עוד המון זמן: השאלה לא תגיע בדרך כלל לפני גיל שנתיים-שלוש. אבל כבר עכשיו שווה להתכונן, להתייעץ ולהחליט איך תספרי לו את סיפור הולדתו, ואיזו תשובה הוא יקבל לשאלותיו, ויוכל לחיות איתה כל חייו.
 
ייעוץ מקצועי: נועה בראון, פסיכולוגית קלינית, מטפלת משפחתית, מלווה משפחות חד הוריות.

העצות הטובות בכתבה לקוחות מתוך הספר "מלידה ועד גיל שנה – המדריך הישראלי השלם לטיפול בתינוק", מאת מור אסאל וענת בר לב אפרתי לדפדוף בתוכן העניינים ובפרק לדוגמה - לחצו כאן
 

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן