מחשבונים

מחשבון גדילה   מחשבון הריון
 

כתובת הדוא"ל שלכם:


תינוקות > מידע כללי לטיפול בתינוק

גם לכן יש הרהורים וחששות לפני הלידה?

מאת: לימור אשר | פורסם: 18/5/2015
גם לכן יש הרהורים וחששות לפני הלידה?

לימור אשר, כתבה בעבר עבורנו, אודות כל אותם חששות ומחשבות שחלפו בראשה, כאשר הייתה בחודשי הריון מתקדמים

תמיד כשמדברים על החיים מציירים אותם כעקומת גאוס - שמתחילה ומסתיימת באותה צורה (תינוק וזקן) ובאמצע, כך אני חושבת, מצפה לנו, בעצם העיקר. 

 
כששמוליק קראוס כתב ב-1982 את השיר המדהים "איך שגלגל מסתובב" איני חושבת שהוא באמת הבין כמה משקפים ההפכים בשיריו את המציאות של כל אדם, או ליתר דיוק את אותו חלק ייחודי בעקומת הגאוס. 
 
"מתי ההצגה התחילה? 
זאת קומדיה אלוהית... 
ולאן שלא תביט 
אותו סיפור חוזר חלילה"

(שמוליק קראוס)
 
אני חוויתי התבגרות לא פשוטה, אפילו מרדנית, לאחר שחשבתי שלא מבינים אותי בתור נערה ושעושים לי דווקא. היום כשאני מסתכלת על הוריי, מנקודת מבטה של אשה נשואה ובוגרת (שעתידה להפוך לאם בעוד מספר חודשים), היום אני מבינה הרבה דברים. מבינה שהם התמודדו עם סוגיות שונות של חינוך, שתהו לא פעם מהי הדרך הנכונה, איך לגשת לכל אחד מאיתנו האחים, באופן שבו יוכלו לרכוש את שיתוף הפעולה שלנו. היום אני קובעת חד משמעית – "ההורים שלי הם גיבורים".
 
החיים, כשלעצמם, מזמנים לנו כל מיני שיאים, קבלת תעודת בגרות, גיוס לצבא, קבלת תואר אקדמי, חתונה ונקודות ציון חשובות נוספות. העניין הוא שבכל שיא שכזה אנחנו חשים שאין עוד תחושה כזו בעולם שתשקף זאת או כמו שביטא זאת ארקדי דוכין "אין לי מילים לתאר את האושר הזה". ואנחנו בטוחים שלתחושה הזו אין תחליף, עד שכמובן מגיע השיא הבא, שמחליף או מצטרף לקודמו.
 
אז "מתי ההצגה מתחילה" שואל קראוס. "בעוד שלושה חודשים בדיוק" אני עונה. האומנם זו קומדיה אלוהית? אין ספק שמחשבות היצירה האדירה מכל היצירות יש בה קומדיה, דרמה, אם יורשה לי לומר אפילו מעט אימה בשל הלא נודע. יש בה גם בהחלט גם קורטוב של קולנוע זר, הרי לא ידוע לי מה הולך לקרות, מה זה להיות הורה? במה זה כרוך באמת? - אין ספק שבהקשר השיאים מדובר בגבוה מכולם.  
 
זהו מקצוע שלא לומדים באף מקום (למרות הקמתם של בתי ספר להורים לאחרונה). אין מתכון ברור ומדויק שיבטיח שכל סועדיו, לא רק שיטעמו ממנו, אלא שישבעו, ואם אהיה ממש חצופה, אפילו יהיה להם טעים.
 

 
תמיד בחיי, לפני כל פרויקט, מבחן או עבודה בנושא מסוים, קראתי, שאלתי, צפיתי בסרטים בנושא, וניסיתי להיות עד כמה שיותר בקיאה בו, זאת כדי להצליח. אך תמיד ידעתי שאם לא אצליח - זה לא סוף העולם. כשאני חושבת על פרויקט חיי - האמהות, אני לא חושבת שבסוגיה זו זה אפשרי.
 
שלא יובן לא נכון, אני קוראת המון גם בעניין זה, שואלת כדי להיות בקיאה וגם כדי להוריד את רמת החרדה מהלא נודע - מה הן תופעות הלוואי הללו? למה היא פתאום לא זזה? מה מותר לאכול? מה אסור? מה יקרה שהיא תיוולד? איך אדע מתי היא רעבה? איך אתמודד עם חוסר שינה?  כל האינפורמציה הזו מחד תורמת אבל מאידך, לא תאפשר לי בעוד כמה חודשים, שאהפוך לאם, לומר "לא ידעתי ולכן לא הצלחתי". בידע יש בו מלכוד מסוים וגם מתיקות. 
 
יש בי חששות, מחשבות ששטות להן בראשי ללא מענה, גורמות לי להבין באמת שבפרויקט הזה לא משנה כמה אלמד, כמה אתייעץ, בסופו של עניין הסטאז' הוא אונליין. אין שום מתכון שיכול לנבא לי איזו אמא אהיה. ואם אכשל? 
 
נראה לי כאילו מדובר במשא רצוף מלא באושר ושמחה, ויחד עם זאת מלא באתגרים שאין להם אחר בעולם, כל אם שונה מאחרת, וודאי ילדתי שב"ה תגיע, גם לא תהיה כאחת הילדות. 
 
תמיד אומרים "איך שנהגת בהורייך כך ינהגו בך ילדייך". בהרהור במשפט הזה עולה בי חיוך מהול בדופק מואץ. הייתי ילדה טובה בסה"כ, הענקתי נחת להוריי – פה עולה החיוך. יחד עם זאת, גיל ההתבגרות היה גיל לא פשוט עבורי ובהתאמה גם להוריי. הייתי מרדנית אך בדיעבד אני יודעת שזה הרגיש כאילו חסר שליטה, ההורמונים היו על ההגה. והוריי, כמוני, צלחו את התקופה - פה נכנס  הדופק המואץ. מה יהיה אם גם ילדתי תעבור גיל התבגרות כמו זה שחוויתי? איך אתמודד איתו? איך אשמור עליה שלא תפגע? האם אהיה כמו אימי, ערה כל הלילה ממתינה שתשוב מהיציאה?. האם רק כך בעצם ניתן להבין מה חוו הוריי כאשר אני הייתי ילדה? אין דרך פשוטה וקלה יותר?
 
ובכן.."לאן שלא נביט... אותו סיפור חוזר חלילה" - קראוס צדק בהחלט. 
כנראה שאין מנוס ואנחנו, כמו הורינו, נהפוך להורים, נתמודד, נוקיר אותם על הישגיהם איתנו, נקווה שלילדינו יהיה קל יותר בהורות מזה שלנו יהיה, כי מבלי שנשלוט בו הגלגל ימשיך להסתובב.                                                                                                         

יש לכם שאלה? שלחו לנו והכותבים שלנו יענו.

 

רוצים לדבר על זה בפורום? לחצו כאן